אוצר בלום של ספרות רוקחית מימי המנדט, שהתגלה בדרך מקרה בסוף שנות השמונים, שופך אור על רפואת התקופה, שמסתבר שהייתה רפואת צמחים כמעט לכל דבר ועניין.
סיפור שהיה כך היה. הזמן: סוף שנות השמונים של המאה העשרים. המקום: העיר תל אביב. אני נמצא בחופשת מולדת מלימודיי בבריטניה הגדולה ומנסה להרוויח כמה גרושים מעבודות שיפוצים מזדמנות, כדי שאוכל לממן את המשך הלימודים. רצה הגורל ונקראתי לבצע עבודת שיפוצים בביתו של הרוקח המחוזי בדימוס. במהלך העבודה הבחנתי בפינת הסלון בשני ארגזי קרטון אשר הכילו, כך נגלה לי, ספרים ישנים לרוב. כאשר שאלתי לפשרם אמר לי הרוקח הקשיש, כי אלו הם ספרים ישנים שכבר אין לו צורך בהם ובעקבות השיפוץ החליט להיפטר מהם, כך שאם אוכל בבקשה להוריד אותם למטה יחד עם שאר הפסולת הרבה שנאספה בדירה במהלך השיפוץ, הוא בהחלט יהיה אסיר תודה.
הוא יהיה אסיר תודה? נראה לי שאסיר התודה העיקרי באזור הייתי אני. בתוך הארגזים התגלה אוצר בלום של ספרות רוקחית: מהדורה 27 של האקסטרה פרמקופיאה של מרטינדייל, קודקס התרופות האנגלי מ-1968 (B.P.C) ורבים נוספים, ביניהם ספרון כיס קטן ממדים בעל כריכה בצבע ירוק דהוי, עליה מוטבע באותיות זהובות הכיתוב: HOSPITAL PHARMACOPOEIA
אני יודע שזה מתחיל להישמע כמו פתיחה לאחד הספרים של הארי פוטר, אבל באמת אחזה בי צמרמורת כאשר פתחתי את הספרון וראיתי את הטקסט הבא: ממשלת פלשתינה, פרמקופיאת בית חולים של המחלקה לבריאות, 1947. מחיר 100 מיל.
התרגשותי עוד הוסיפה והתעצמה, כאשר ברפרוף ראשון בדפים השבריריים מִזוֹקֶן גיליתי, לתדהמתי, רבים מהצמחים אשר היכרתי מלימודיי. עוד נוכחתי, כי אופן רישום המרשמים זהה, פחות או יותר, לזה אשר מוריי לרפואת צמחים קלינית לימדו אותי בשנת הלימודים האחרונה, שנסתיימה לה זה לא מכבר.
צמחי מרפא ממשלתיים
המסמך מכיל בסך הכול 33 עמודים. ראשית אפתח במספר שורות מתוך ההקדמה, בתרגום חופשי שלי. בעמוד הראשון כתוב: רשימה זו מכילה נוסחאות של מספר מרשמים אשר קל להכינם מחומרי רפואה הנמצאים בבתי המרקחת הממשלתיים, ואשר סביר כי הם נחוצים בעבודה השוטפת של בתי חולים ובתי מרקחת. את רוב ההכנות ניתן לספק מבתי המרקחת הממשלתיים למרפאות אזוריות, למרפאות בתי ספר ויישובים כפריים, למרפאות בתי סוהר, וכדומה.
ובהמשך: אנשי הרפואה ימצאו כי השימוש בהכנות אלה חוסך זמן, שכן עליהם לציין בגיליון המרשמים של בית המרקחת רק את מספר או את שם ההכנה ואת הוראות השימוש למטופל. בגיליון המטופל בבית החולים חובה לפרט את שם ההכנה, לעולם אין להסתפק ברישום מספר הפורמולה בלבד…
בסך הכל רשומות בפרמקופיאה 70 הכנות, הנחלקות (במקור) באופן הבא:
27 פורמולות של הכנות נוזליות לשימוש פנימי – תמיסות ותערובות
3 פורמולות של אבקות לשימוש פנימי
6 פורמולות של תערובות לצביעת הגרון ולגרגור
12 תחליבים ותרחיצים
3 אבקות ליישום חיצוני
2 משחות ופסטות
17 הכנות לעיניים, הכוללות טיפות, תמיסות, משחות ותרחיצים
ההכנות משלבות חומרים ממקור צמחי ומינרלי עם תוצרי מעבדה שונים. 18 חומרים ממקור צמחי מצוינים בהכנות השונות, וכוללים את הבאים:
שם עברי
שם בוטני
שם אנגלי
הכנות / הערות
נענה חריפה
Mentha piperita
Peppermint
שמן;
תמיסת שמן כוהלית
שוש קירח
Glycyrrhiza glabra
Liquorice
תמצית נוזלית
בלדונה
Atropa belladonna
Deadly nightshade
טינקטורה
בלזם טולו
Myroxylon toluifera
Tolu balsam
סירופ
פולי קפה
Coffea arabica
Coffee
מרתח
גומי טראגאקאנט (קדד)
Astragalus tragacanthus
Gum Tragacanth
אבקה (כמייצב)
שיכרון שחור
Hyoscyamusniger
Henbane
טינקטורה
פרג האופיום
Papaver somniferum
Opium poppy
טינקטורה פשוטה; טינקטורה קמפורית
בצל חצב
Urginea maritima
Sqill
טינקטורה
שרך
Dryopteris filix-mas
Male Fern
תמצית נוזלית
נוקס וומיקה
Strychnos
Nux Vomica
Nux Vomica
טינקטורה
ג'נטיאן
Gentiana lutea
Gentian
טינקטורה מורכבת
הל
Elettaria cardamomum
Cardamon
טינקטורה מורכבת
צינקונה
Cinchona calisaya
Peruvian Bark
תמצית נוזלית
זנגביל
Zingiber officinalis
Ginger
טינקטורה
כסיה (סנה)
Cassia spp.
Senna
חליטה
תפוז מר
Citrus aurantium
Bitter Orange
טינקטורה
קיקיון מצוי
Ricinus communis
castor oil plant
שמן (קיק)
בנוסף מופיעים גם מלחים של אלקלואידים צמחיים, דוגמת: קוקאין (מהצמח Erythroxylon coca), אטרופין (מהצמח Atropa belladonna), סטריכנין (מהצמח Strychnos Nux Vomica) וקפאין (מהצמח Coffea arabica).
להלן כמה דוגמאות של הכנות מעניינות, הכוללות בין מרכיביהן חומרים צמחיים:
No. 8
Mistura Dysmenorrhoae
Potassium Bromide – 30 grammes
Ammonium Chloride – 15 grammes
Tincture of Hyoscyamus – 60 ml
Liquid Extract of Liquorice –100 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One Tablespoonful
Use: Antispasmodic & hypnotic in Dysmenorrhoea
No. 9
Mistura Expectorans
Ammonium Carbonate – 10 grammes
Camphorated Tincture of Opium – 75 ml
Tincture of Sqill – 60 ml
Syrup of Tolutanum – 120 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One Tablespoonful
Use: Expectorant and antispasmodic for cough
No. 20
Mistura Sennae Composita
Magnesium Sulphate – 250 grammes
Liquid Extract of Liquorice – 50 ml
Comp. Tinc. of Cardamoms – 100 ml
Aromatic Spirit of Ammonia – 50 ml
Infusion of Senna to – 1000 ml
Dose: As a single draught. Two to four tablespoonfuls.
Use: Purgative.
No. 22
Mistura Tonica
Iron and Ammonium Citrate – 150 grammes
Tincture of Nux Vomica – 15 ml
Comp. Tinc. Of Cardamoms – 40 ml
Water to – 1000 ml
Dose: One tablespoonful
Use: Haematinic and stomachic
זהו הטקסט המקורי כלשונו, אשר לא עבר עריכה כלשהי. המספר ושם הפורמולה הם אלה המופיעים במקור ומיועדים לשימוש הרופא והרוקח, כפי שכבר נכתב מעלה.
הספר המקורי מימי המנדט
פורמולות צמחים (כמעט) מודרניות
מהדורת כיס צנועה זו של פרמקופיאה בריטית מלפני 60 שנה, מעוררת כמה מחשבות על רפואה מדיצינית, רפואת צמחים, והעיסוק הרפואי בישראל של ימי קום המדינה. ראשית יש לציין, כי פרמקופיאה זו לא יצאה ממעגלים הרבליסטיים ולא השפיעה על מעגלים הרבליסטיים – מקורה בממסד הרפואי של ימי המנדט הבריטי בישראל (פלשתינה דאז).
בבואנו לבחון מסמך זה כמקור מידע שעניינו השימוש בצמחי מרפא למטרות רפואיות בימי קום המדינה, יש לזכור כי מדובר בספר הוראות המיועד לעבודה השוטפת בבית החולים ובמרפאה, ובו הכנות המיועדות לטיפול במצבים שכיחים ופשוטים יחסית. אין לשער כי הצעות טיפוליות למצבים מורכבים יותר יופיעו בחיבור בסיסי מעין זה. עם זאת, הגישה השטחית-סימפטומטית ללא ספק שלטת, ועד היום גישה זו מקובלת ברפואה הממסדית בכלל, ובאופן השימוש שלה בצמחי מרפא בפרט. ספר התרופות הזה, משנת 1947, מייצג באופן מובהק את הגישה הרפואית המכניסטית (להבדיל מן הגישה הוויטאליסטית, הנהוגה ברפואה המסורתית).
עוד אנו למדים, כי בשנת 1947, חומרים צמחיים עדיין היו חלק אינטגרלי מארסנל התרופות הנהוגות בשימוש. הרפואה המדיצינית הממוסדת של הימים ההם לא התעניינה בצמח כצמח, אלא כהכנה רפואית – בדרך כלל של תמיסה כוהלית. אנו עדים גם לתופעה מעניינת והיא, שבמרשם אחד נכללים גם חומרים ממקור צמחי, גם מינרלים וגם חומרים סינתטיים.
כנאמר, אופן השימוש העיקרי בצמחי מרפא (כפי שהוא מופיע במסמך) הוא בתמציות כוהליות נוזליות (טינקטורות ואקסטרקטים), כפי שהיה מקובל בבריטניה בימים ההם. לא מצוינים ריכוזי התמציות, ורק ניתן לשער כי מדובר בהכנה רשמית על פי הפרמקופיאה הבריטית או הקודקס הבריטי (B.P.C). העובדה שתערובות ייחודיות ורשמיות של הקודקס, דוגמת טינקטורה מורכבת של קרדמון וטינקטורה מורכבת של ג'נטיאן, מופיעות במסמך – תומכת בדעה זו.
עובדה מעניינת נוספת היא, כי כל ההכנות לשימוש פנימי המופיעות במסמך, הן פורמולות הכוללות יותר ממרכיב אחד, בדרך כלל בין שלושה לחמישה מרכיבים שונים. גישה זו דומה לאופן השימוש המקובל בהרבליזם המסורתי וגם בזה המקובל עד היום אצל העוסקים ברפואת צמחים קלינית מערבית. הוא שונה באופן מהותי מהגישה המדיצינית המודרנית, המקובלת ברפואה הממסדית, המעדיפה "תרופות" שמכילות רכיב בודד אחד או מספר מצומצם של רכיבים פעילים.
צמחים רעילים או עדינים
כפי שניתן לראות בבירור, רשימת הצמחים המופיעים בפרמקופיאה כוללת שתי קטגוריות:
• תמיסות של צמחי מרפא רעילים בעלי עוצמת פעילות חזקה ביותר, דוגמת שיכרון ובלדונה, המשמשים בעיקר לטיפול במצבים אקוטיים.
• צמחי מרפא עדינים מאוד, המשמשים "למילוי" הפורמולה ולשיפור טעמה – לעתים בפורמט רוקחי מקובל ומוכר מהספרות הרפואית, בדרך כלל במהדורות מוקדמות של הקודקס הרוקחי האנגלי הרשמי (B.P.C).
מעניין שכבר בימים מוקדמים אלה, הרפואה השמרנית השלטת התמקדה בצמחי מרפא רעילים ובעלי השפעה רפואית חזקה המתאימים לטיפול סימפטומטי, ובצמחי מרפא עדינים ו"טעימים" אך נטולי השפעה רפואית משמעותית, בעודה מתעלמת לחלוטין מצמחי מרפא בעלי עוצמת פעילות בינונית, שהם הכלי הטיפולי העיקרי של ההרבליסט הקליני המודרני.
מהבחינה הקלינית, אנו מוצאים כי פעילויות הצמחים וההרכבים המופיעים בחיבור משתייכות בעיקר לקטגוריות ההשפעה הבאות: נוגדי עווית, מורידי חום ומשככי כאבים, מכייחים, נוגדי טפילים, ממריצי עיכול מרירים, מפיגים (קרמינטיבים), משלשלים.
בולטים בהיעדרם: אדפטוגנים (למעט שוּש, אשר משמש כחומר משפר טעם יותר מאשר כחומר רפואי), אלטרטיבים מטבוליים, מאזנים הורמונליים, וקבוצות נוספות המקובלות כל כך בשימוש ההרבליסטי-קליני המודרני.
העובדה שצמחי מרפא ארץ-ישראליים נעדרים מהחיבור, קשורה כנראה לעצם היות שלטון זר בארץ, אשר הביא עימו גם את הרגלי הרקיחה שלו, וכן לעובדה כי בשנים ההן התחילה כבר הגישה המדעית-מודרנית לשלוט בכיפה, עם נטייתה לאיחוד של מקורות ידע וניסיון לסטנדרטיזציה של העיסוק המקצועי. בנוסף, השינויים אשר הביאה עימה המהפכה התעשייתית שיפרו את זמינותם של חומרי רפואה זרים.
בהקשר זה ניתן לומר, שאין כאן זיקה כלשהי לרפואה ארץ ישראלית מסורתית או להרבליזם מסורתי אירופאי, אלא לפנינו ביטוי לנוהג הרפואי המערבי המקובל בשלהי המחצית הראשונה של המאה ה-20.
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".
