מאמר שני בסדרה הסוקרת את עקרונות הפורמולציה. הפעם: על הסיבות בעטיין מורכבת פורמולת הצמחים המודרנית ממספר צמחים בודדים ועל אופני הנטילה.
כידוע לכל מטפל בעל ותק בתחום רפואת הצמחים הקלינית, קיים גבול סביר של כמות הכמוסות, התמציות והמרתחים שלהערכתו מסוגל האדם הממוצע לצרוך. יוצא מכך שגם מספר הצמחים אותם ניתן לשלב בפורמולה תוך שמירת המינון הרפואי של כל אחד מהם הנו מוגבל. על פי הניסיון הקליני ניתן לסכם כך:
• המינון המקסימלי של תערובת טינקטורות אותו מיועד האדם הממוצע ליטול הנו 15 מ"ל 3 פעמים ביום; טווח המינונים נע על פי רוב בין 5 ל-10 מ"ל 3 פעמים ביום (TID).
• המינון המקסימלי של כמוסות המכילות תמציות צמחים יבשות אותו עשוי האדם הממוצע ליטול הנו 5 כמוסות 3 פעמים ביום; טווח המינונים המקובל נע בין 1 ל-3 כמוסות 3 פעמים ביום.
ככלל, נהוג ליטול פורמולות צמחים במנות קצובות 3 פעמים ביום על קיבה ריקה עם מים. לעתים, כאשר תנאי החיים של המטופל אינם מאפשרים נטילה 3 פעמים ביום, או אז נחלק את המינון היומי לשתי מנות, על מנת ליטול מנה אחת בבוקר ושנייה לעת ערב. נטילת הצמחים על קיבה ריקה, או לפני האוכל, מאפשרת פירוק וספיגה יעילים יותר של הצמחים, וכתוצאה מכך זמינות ביולוגית גבוהה יותר.
כבר נאמר קודם שהמינון הממוצע של תערובת טינקטורות הנו 10 מ"ל 3 פעמים ביום. אם אנו לוקחים בחשבון שהמינון של טינקטורה בריכוז 1:3 של צמח בעל פעילות מתונה עד בינונית הוא כ-2-3 מ"ל למנה, יוצא מכך שעל מנת שכל הצמחים בפורמולה יגיעו למינון רפואי ניתן לשלב בין 3 ל-5, צמחי מרפא בפורמולה, כאשר מספר הצמחים האופטימלי הוא בדרך כלל 4.
נכון הדבר כי ישנם צמחי מרפא הדורשים מינון נמוך יותר מכפי שהוצג, ולכן ניתן לעתים להגיע גם ל-6 ואף ל-7 צמחי מרפא בפורמולה אחת, אך סיטואציות אלה אינן שכיחות בפרקטיקה המודרנית. בהקשר זה גם עולה השאלה לשם מה בכלל דרושים יותר מארבעה צמחי מרפא בפורמולה כאשר כל צמח בפני עצמו הנו עולם ומלואו, ולמעשה הנו "פורמולה" של צמח אחד. אך אנו גולשים מעט לשאלות פילוסופיות ולא זו היא מטרת פרק זה.
זהו אולי המקום לציין כי בארצות בעלות מסורת רבת שנים של שימוש בצמחים למטרות רפואה, דוגמת סין, נהוג להשתמש גם במינונים גבוהים הרבה מאלה אשר צוינו. עם זאת יש לזכור, כי הצמחים בארצות אלו זולים במידה רבה מאשר במערב, וכי לתושביהן של ארצות אלו הרגלי צריכה ושימוש שונים מאלו של האדם המערבי; אי הנוחות הנגרמת עקב נטילת צמחי מרפא (טעמם העז והמאמץ הדרוש להכנתם) אינה מהווה בעיה משמעותית עבורם כפי שהינה עבור המטופל המערבי המצוי.
במאמר הבא נדון בעקרונות הנוגעים לקביעת היחסים הכמותיים בין הצמחים בהרכב.
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".
