עצור להתרעננות
עצירות היא אחד המצבים הרפואיים השכיחים ביותר, אך בעוד תקופות קצרות של עצירות נחשבות נורמליות, עצירות כרונית היא מצב המחייב טיפול. הסיבות לעצירות הן מגוונות, החל מתזונה דלה בסיבים ובנוזלים, המשך בהיעדר פעילות גופנית ומתח נפשי, וכלה בתופעות לוואי של תרופות שונות. במצבי עצירות, פסולת נאגרת לאורך דפנות המעי ומונעת ספיגה של חומרים חיוניים. כאשר הפסולת נאגרת לאורך זמן היא עלולה להפריש רעלנים בחזרה אל מחזור הדם ולפגוע ברקמות הגוף.
עיקרון חשוב בפעילות מערכת העיכול הוא תנועת הפריסטלטיקה, שהנה תנועת הלישה ודחיפת המזון במערכת העיכול. זהו מנגנון אוטונומי, הנשלט על ידי עצב הואגוס מהמערכת הפרא-סימפטטית. במקביל קיימים במעי הגס גם עצבים מקומיים הפועלים באופן עצמוני. מקרי העצירות השכיחים ביותר נגרמים בשל שיבושים בפעילות הפריסטלטית.
עקרונות הטיפול הצמחי בעצירות
הניסיון הקליני המעשי של שימוש במגוון צמחי מרפא לעצירות מתועד מזה אלפי שנים במגוון מסורות. רפואת הצמחים נוטה לחלק את המקור לעצירות לשני סוגים בסיסיים שונים. הראשון הוא עצירות מעודף – מצבים של יתר עצבוב של המעיים. השני הוא עצירות מחוסר, הנגרמת מהיעדר תנועה פריסטלטית מספקת במערכת העיכול ותיקרא לעיתים מעי עצל. על פי חלוקה זו יינתן מענה הולם לתסמיני העצירות על פי צרכי המטופל.
את פעילות הצמחים בהקשר זה ניתן לסווג לכמה קבוצות. הראשונה, המוכרת לנו כמשלשלים אקטיביים (לקסטיבים), הם צמחים המכילים אנטראקינונים דוגמת צמח האלוורה והסנה, הפועלים באמצעות גירוי קצות העצבים הרפלקסיביים במעי ומחישים את הפעילות הפריסטלטית. כמות גבוהה מדי של חומרים אלה יגרמו לשלשול מופרז ולהתרגלות הדרגתית של המעי עד לגרימת מעי עצל.
במקרים של עצירות אקוטית יתמקד הטיפול הצמחי באותם משלשלים אקטיביים. המטרה היא להגביר את תנועתיות המעיים וכתוצאה גם את תהליכי הפינוי מהגוף. לעומת זאת, הטיפול בעצירות כרונית יהיה שונה בתכלית. במצבים אלה אסור להשתמש במשלשים אקטיביים לפרק זמן ממושך מאחר והם עלולים להתיש את המערכת, לגרום להסתגלות ואף לתלות. קבוצה אחרת המיועדת לטיפול בעצירות היא קבוצת הצמחים המרירים.
פעילותם המשלשלת לא נובעת מגירוי ישיר של קצות העצבים, אלא הם פועלים על ידי עידוד הכבד לייצור מוגבר של מיצי מרה. למלחי המרה פעילות משלשלת ונוכחותם במעי גורמת להתרוקנותו. רשימת צמחי מרפא נוספת לעצירות הם משלשלי נפח, המכילים סיבים הסופחים נוזלים, ובמקרים קיצוניים ייעשה שימוש גם במשלשלים מטהרים. אלה האחרונים משתייכים לרוב למשפחת הדלועיים, הם מכילים גליקוזידים מרים ומיועדים לשימוש קצר מועד בלבד.
אם כך, ניתן לומר כי במצבי חוסר, מעי עצל ופעילות נמוכה של מערכת העיכול, יועילו בהחלט צמחי מרפא לעצירות האקטיביים לפרק זמן מוגדר. צמחים אלה יעזרו לעורר מחדש את פעילות המערכת ולהשיב אותה לתקנה. לעומת זאת, במקרי עצירות כרונית מעודף ייעשה שימוש בצמחים מרירים, שיאפשרו זרימה וניקוז. במקביל יעשה שימוש גם בצמחים רפואיים מלחלחים, דוגמת זרעי פשתן, שיסייעו להשבת נוזלים למערכת העיכול ולהקל בפעולת הפינוי.
להלן סקירה קצרה אודות צמחי מרפא לעצירות:
גדילן מצוי (Silybum marianum)
לגדילן מסורת רפואית עתיקה ומפוארת. הוא הוזכר בכתבי המרפאים היוונים ומשמש גם ברפואת הצמחים המודרנית לטיפול במחלות כבד ובעצירות. בהיותו צמח רפואי מריר הפועל על הכבד הוא שגור גם בתהליכי דה-טוקסיפיקציה. בשדה ניתן לאכול את עליו וגבעוליו, בעוד שבשימוש מקצועי קליני נהוג להשתמש בזרעיו.
אבטיח הפקועה (Citrullus colocynthis)
אבטיח הפקועה הוא דוגמה למשלשל מטהר יעיל ביותר, ששימש בכל המסורות הרפואיות ברחבי העולם. זרעיו נמצאו בחפירות תל חמר ותוארכו לאלף השביעי לפנה"ס. ברפואה המסורתית של אזורנו שימש אבטיח הפקועה לטיפול בעצירות קשה, תולעי מעיים וכאבי בטן. כצמח מקומי, ניתן למצוא את אבטיח הפקועה באזורים המדבריים של הארץ, אך כיום הוא אסור לשימוש בעולם המערבי בשל רעילותו.
סנה (.Cassia spp) האנטראקינונים שבצמח פועלים ישירות על המעי הגס ומחישים תנועה פריסטלטית. במקביל, חומרים נוספים בצמח מעכבים ספיגה של נוזלים מהמעי ועל ידי כך מזרזים את תהליך ההתרוקנות. הסנה נחשבת לאחד המשלשלים האקטיביים העוצמתיים ביותר בנמצא, ולכן היא מיועדת אך ורק לטיפול קצר מועד במצבים אקוטיים.
