התרחשות סוערת ממלאת את גופנו ואת נפשנו ולפעמים נדמה כאילו מישהו מלמעלה מעולל לנו טריק ערמומי. גל מ. ראן על מה עושים עם זה, לעזאזל?!
האביב בפתח, הטבע מתעורר ומשיל מעליו את שאריות החורף, הפריחות בעיצומן ומיני החי ורמש השדה יוצאים במחול החיים. והאדם? האם הוא נוטל חלק בכל זה?
שרשרת אלכימית שבסופה פסולת מטבולית (מעט ריחנית)
בשורות אלה נתייחס להשפעות שיש להתרחשויות האקלימיות האופייניות לתקופת האביב על האדם, על תפקודיו הפיזיולוגיים והנפשיים ועל בריאותו. ניגע בקצרה גם באפשרויות השימוש בצמחים, שמטרתן לאזן את אותן תגובות פיזיולוגיות אנושיות.
בדרך כלל אנו מתייחסים לכל אותן התרחשויות פיזיו-פתולוגיות כאל אי-נוחות בלתי נמנעת במקרה הטוב, או כאל צרה של ממש במקרה הפחות מוצלח.
תגובות אלרגיות הכוללות נזלת, דמע, פריחות וגירוי כללי של הקרומים הריריים, שלשולים, הקאות, מחלות חום ושינויים רגשיים קיצוניים – כל אלה מעידים על התרחשות סוערת אשר עוברת על גופנו ועל נפשנו.
הרפואה הסינית המסורתית משייכת את תקופת האביב ליסוד העץ. זוהי עונה סוערת אשר התופעה האקלימית השולטת בה היא הרוח. המתח אשר נוצר בחלל המתהווה בין קור לחום, בין חושך לאור ובין סבילות לפעילות, מחולל אי-יציבות האחראית לגעש כללי.
הכבד, גם הוא מיסוד העץ, מגיע לשיא פעילותו בתקופת האביב. אחד מתפקודיו העיקריים של הכבד הוא ניקוי הגוף מפסולת מטבולית, ולכן בתקופת האביב אנו עדים לתהליך נמרץ של פינוי פסולת מהגוף המתבטא בכל אותם תסמינים אשר נזכרו בתחילת הדברים.
לפעמים נדמה כאילו מישהו מלמעלה משחק איתנו טריק ערמומי: אפצ'יק רודף אפצ'יק, האף דולף ללא הרף, העיניים מגורות, והשירותים… איפה כאן השירותים, לעזאזל?
אכן טריק שפל למדי, כמעט בנאלי! כל אשר נדרש היה לגרום לעליה של כ-10 מעלות חום בסביבה בה אנו מתקיימים. זה הכול.
נראה לכם מקרי? ככה במקרה, פתאום, משום מקום, החליט החורף להתחפש לקיץ לכבוד פורים?
לא חברים וחברות, לא כך הוא הדבר! זוהי מניפולציה מתוכננת בקפידה אשר נועדה לגרום זעזוע במערכות המטבוליות בגופנו במטרה להפעיל שרשרת של תהליכים אלכימיים, אשר בסופם יופרשו אל מחוצה לאורגניזם הקולקטיבי והפרטי שלנו עודפים לא רצויים, ואף מעט ריחניים, של פסולת מטבולית.
בנוגע לתוכנית הקוסמית התלת-שלבית
פסולת זו, היה ולא תופרש אל החוץ במועד המיועד לכך על פי התוכנית הקוסמית התלת-שלבית, תצטבר באתרים חיוניים בישות הכוללת שלנו ותגרום, במוקדם או במאוחר, לליקויים הרי גורל הן לנו באופן אישי והן לשכנינו ולקרובינו.
יש להבין אך זאת: בכל מערכת פיזיקו-כימית, והאדם הוא מערכת שכזו, דרגת הפעילות, או שמא יש לומר מהירות התגובה, תלויה באופן ישיר בדרגת הטמפרטורה במדיום בו מתרחשת התגובה. במילים אחרות, כמה שיותר חם – ככה יותר עצבני!
עכשיו לענייננו. כאשר הטמפרטורה בסביבה בה אנו מתקיימים מתחילה לעלות באופן המוכר לנו מהאביבים של שנים עברו, ויש יסוד סביר להניח שגם השנה זה לא יהיה שונה באופן מהותי, מתחילים כל התהליכים המטבוליים בגופנו להתרחש בדרגה הולכת וגוברת של מהירות. דבר זה גורם לכך שהתגובות התוך תאיות מתרחשות במהירות ובעוצמה גבוהות יותר, וכמויות גדולות של פסולת מטבולית מופרשות מן הרקמות אל מחזור הדם. הדם, בתורו, מגיע אל הכבד אשר בפעילותו הנמרצת (זוכרים? עץ-אביב-כבד) – מסנן אותו מהרפש החורפי. בהמשך הסיפור מפנה הכבד, ובמידה ידועה גם הכליות והריאות, את הפסולת האמורה אל מחוץ לגוף בעזרתם של צינורות וחללים אשר יועדו לכך מבעוד מועד על ידי בורא עולם.
רק על מנת להאיר את הנושא מזווית נוספת, ולכל אלה שסברו כי המניפולציות אזלו מכיסיו של זה המכונה סיבת כל הסיבות, נציין אך זאת: לא מקרי הוא הדבר שבתקופה המדוברת מתמלא האוויר לעייפה בישויות המכונות לעתים בשמות שונים ומשונים דוגמת וירוסים, נגיפים, "האבקה הזאת של הפרחים" (פולן), או כל שם אחר שלא תרצו… גם כאן מדובר ביוזמה אשר נועדה לעורר את האורגניזם האנושי לפעולה, העשויה להתגלות כמועילה במבט לאחור, למרות שהיא נחווית כבלתי נעימה ברגעי התרחשותה.
בעניין המרור
מספיק הפחנו רוח… הבה וניגש לצמחים.
גם כאן אנו עדים לחוסר מקריות משווע. חלק נכבד מהצמחים אשר מגיעים לשיאם בתקופת האביב משפיעים על הכבד ומעודדים פינוי של פסולת מטבולית, או כפי שהזקנים נהגו לומר – הם מגרשים רוח ומנקזים חום, לחות ורעילות… שיהיה.
צמחים דוגמת מרור הגינות, סרפד הכדורים, כתמה עבת שורשים, מררית מצויה, עכובית הגלגל, עלש מצוי, עירית גדולה, גדילן מצוי, ברקן סורי ורבים נוספים אשר נאספים בתקופת האביב, משמשים את יושבי הארץ זה מאות בשנים כטיפול בתחלואים רעלניים כרוניים הנובעים מהצטברות של פסולת מטבולית ברקמות הגוף, וזאת כתוצאה מתפקוד לקוי של אברי הפינוי ובראשם הכבד.
מרור אמרנו, ולא בכדי זכה המרור למקום של כבוד על שולחן הסדר.
מצערת היא העובדה שמעטים מבין יושבי הארץ המאכלסים את עריה ואת כפריה בימים אלה, מודעים לכך שמתחת לאפם גדל לו המרור המקורי והאותנטי.
מרור הגינות הינו עשב חד-שנתי נפוץ ממשפחת המורכבים, הגדל בקרקעות כבדות בקרבת ישובים, בצדי דרכים ובמעזיבות. הוא מעדיף בתי גידול לחים. הצמח כמעט קירח, גונו ירוק סגלגל, צבע הפרחים צהוב חיוור. הגבעול חלול ומצולע ובהיפצעו הוא נוטף מיץ חלבי. העלים התחתונים ערוכים כשושנה, שרועים, גזורים לאונות לא שוות ומשוננים. המרור פורח כמעט לאורך כל השנה, אך בעיקר באביב.
רבות נכתב על אודות המרור ושימושיו השונים. הגמרא הרחיבה על אפשרויות השימוש במיני המרור: תני בר קפרא: אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בעולשין, ובתמכא בחרחלין, בחרחבינין ובחזרין. רבי יהודה אומר: אף עולשי שדה ועולשי גינה וחזרת… תני רבי שמואל: אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת בעולשין, בתמכא בחרחבינין ובחרגינין ובהרדופנין. רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין וחזרת גלין כיוצא בהן. (בבלי פסחים לט ע"א)
ככלל ניתן לומר שמנהג אכילת החסה כמרור התקבל בכל עדות ישראל, אולם יש עדות שבהן הקפידו על צמח מר מסדרת מיני החסה הנזכרים במקורות. יהודי כורדיסטאן משתמשים אך ורק במרור הגינות על שולחן הפסח.
מהמקורות התלמודיים מסתבר כי לאחר כניסת בני ישראל ארצה, ובעיקר בימי בית שני, הלך ואבד זיהויו של המרור ולא הייתה מסורת אחת בלבד לגבי מין הצמח. רוב המסורות התלמודיות מונות את החזרת ואת העולש כמינים העיקריים של מצוות המרור. מכל מקום, מבחינה הלכתית מרירותו של הצמח היא העיקרון המכריע.
ברפואה העממית של ערביי ארץ ישראל שימש הצמח לטיפול בכאבים בכל חלקי הגוף, בתולעי מעיים ולטיהור מערכת העיכול. בספרות היוונית והרומית, כגון אצל פליניוס, דיוסקורידס וגאלינוס, מומלץ אחד ממיני המרור למאכל ולמרפא.
טעמו של הצמח מר למדי והוא בעל השפעה ממריצה על מערכת העיכול והכבד. בתקופת האביב ניתן לשתות מרתח של הצמח לשם טיהור הגוף ולטיפול במחלות מטבוליות רעלניות, דוגמת מחלות מפרקים כרוניות, מחלות עור, מחלות אוטואימוניות ומחלות ממאירות.
לאמיצים שבינינו מומלץ המתכון הבא:
מבשלים 100 גרם שורש טרי של מרור הגינות בליטר מים במשך כשעה. לאחר מכן מסננים את התמצית אשר התקבלה ושותים שלוש כוסות ביום. זאת יש לבצע במשך חודש ימים, החל מהבוקר שלמחרת ערב חג הפסח.
בתקופה זו מומלץ להרבות באכילת ירקות עלה ירוקים דוגמת חסה, תרד, חמעה, עלי סלק ועולש (אנדיב), ולהמעיט באכילת חלבון מן החי וסוכרים.
נסיים בברכת חג חירות שמח.
אודות המחבר
גל מ. ראן (Cl.H, ND, MIHA, RH (AHG
חבר איגוד ההרבליסטים האמריקאי הרשמי ומראשוני העוסקים בישראל ברפואת צמחים קלינית מודרנית. בעל ניסיון קליני ואקדמי של מעל לעשרים וחמש שנה. משמש כמנהל מחלקת מחקר ופיתוח של חברת "ראן בוטניקלס".
