הארטישוק משמש ברפואה עוד מימי קדם. הוא מקובל כגידול תרבותי בארצות רבות ומשתייך למשפחת המורכבים. זהו צמח רב שנתי, שמוצאו באגן הים התיכון. בישראל ובמזרח התיכון גדל המין קנרס סורי Cynara syriaca, אשר שימש, יחד עם מינים נוספים, בעיקר Cynara cardunculus – כמקור להכלאות שיצרו את המין קנרס תרבותי.הצמח מוזכר במקורות יווניים ורומיים עתיקים, כצמח מאכל וכצמח לריפוי מחלות כבד. יוחסו לו תכונות של המרצת הפרשת מיצי מרה וכן תכונות משתנות. המרפאים האקלקטים של סוף המאה ה-19 בארה"ב השתמשו בו כמשתן וכאלטרטיבי, לטיפול בשיגרון, שיגדון (גאוט), צהבת ומיימת. באירופה שימש הצמח כמעודד זרימת מיצי מרה, כמשלשל וכמשתן.ברפואת הצמחים המודרנית מוגדר הצמח כבעל פעילות מתונה ומתאים לשימוש לפרקי זמן ממושכים. ברפואה זו משתמשים בו בעיקר כמגן על הכבד וכמפחית רמות כולסטרול בדם.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד רמות סוכר בדם, מוריד רמות שומנים\כולסטרול בדם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, משלשל עדין, משקם\מגן כבד, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי).

שימושים מקובלים עיקריים
יתר כולסטרול, יתר שומנים בדם, ליקויים בתפקודי הכבד.

שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, אלרגיות, דלקת הכבד (כרוני), דלקת מפרקים ריאומטית (RA), יתר סוכר בדם, כבד שומני, עצירות, פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), קשיי עיכול (דיספפסיה), שחמת הכבד, שיגדון (גאוט), שיגרון (ראומטיזם).

בטיחות וזהירות
הצמח ממשפחת המורכבים ומכיל ססקוויטרפנים לקטוניים, יש ליהמנע משימוש באנשים בעלי רגישות ידועה.לא ידוע על תופעות לוואי או התוויות נגד; יש לנהוג זהירות רבה בכל מקרה של אבנים בכיס המרה; הצמח אסור לשימוש במצב של חסימות בדרכי המרה או במעיים.

הריון: אין מספיק מידע בנושא, אך בהיותו צמח מר עדיף להימנע משימוש במהלך הטרימסטר הראשון.
הנקה: אין מספיק מידע בנושא.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3 בגליצרין\אלכוהול 45%, 2-4 מ"ל TID.
תמצית יבשה תקנית: 5% סינרין, 100-300 מ"ג TID.
כחלק מפורמולה: 30%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, מעט מלוח, קריר, יבש.

השפעה רפואית
מעשיר את יין הכבד, מזין דם.
- חוסר יין של הכבד: מסייע לכבד בנטרול רעלים, משקם את תאי הכבד, עוזר לכבד לעבד ולאגור רכיבי תזונה.
- חוסר דם: עייפות, חיוורון, סחרחורת, וסת קלושה, אנמיה.

מניע צ'י הכבד, כיס המרה והקיבה:
- תקיעות צ'י בקיבה ובכבד: עיכול איטי, נפיחות, חוסר תיאבון, בחילות, מצבי רוח, כאב בצדי הגוף.

מסלק חום ולחות,מסייע לדה-טוקסיפיקציה:
- רעלת מטבולית: שיגרון, שיגדון, יתר שומנים בדם, טרשת עורקים.
- גודש נוזלים בכבד: בצקת, מיימת.
תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: עד 2% חומצות פנוליות, בעיקר חומצה קפאית ונגזרותיה chlorogenic acid, cynarin, caffeic acid . נגזרות של dicaffeoylquinic acid.
- תרכובות פלבונואידיות: עד 1% פלבונואידים, בעיקר- נגזרות של luteolin . scolymoside.
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים: cynaropicrin.
- סטרולים: taraxasterol, stigmasterol.
תרכובות פוליסכרידיות: inulin.
אנזימים.
ויטמינים: ויטמין C.
מינרלים:סידן, אשלגן, נתרן, זרחן, מגנזיום.

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
בעשורים האחרונים נערכו מחקרים רבים על אודות פעילותו של הארטישוק, ובמיוחד על השפעתו על הכבד.

המרכיבים הפעילים המשמעותיים ביותר בצמח הם נגזרות של dicaffeoylquinic acids - ולא רק סינרין- שכשלעצמו מייצג היטב נגזרות אלו. מרבית המחקרים נעשו באמצעות מתן סינרין מבודד וחלקם על-ידי מיצויים תקניים של הצמח.

פעילות היפוליפידמית נמצאה לסינרין, וזאת כמעכב ביוסינתיזה של כולסטרול בכבד, וכן כממריץ הפרשתו עם מלחי המרה.1 גם לוטאולין נמצא כבעל תפקיד מפתח בתהליך. סקירה של נתונים קליניים מהשנים 1936 עד 1994 שהופיעה בעיתון המקצועי Phytomed2 מצביעה על כך שמיצויי ארטישוק מפחיתים רמות כולסטרול ו\או טריגליצרידים ברמות הנעות בין: 5% ל- 45%. יצוין, כי ישנן גם עבודות בהן לא הודגמה השפעת סינרין על רמות השומנים בדם.3

העבודות הקליניות מדגישות חשיבות שימוש במינון גבוה, המקביל של 9-4 גרם עלים יבשים ליום, לצורך הפחתת שומני הדם, לעומת מינונים של 4-1.5 גרם ליום הנדרשות עבור ההתוויות השונות האחרות של הצמח.

עבודות בתנאי מעבדה (in vitro) עם תאי כבד מסוג הפטוציטים הדגימו כי למיצוי השלם של עלי הארטישוק, לסינרין, לחומצה קפאית, וכן גם לחומצה כלורוגנית יש פעילות מגנה על הכבד, וזאת הודות לתכונתם נוגדת החמצון. כנגד חלק מהרעלנים שנבדקו הייתה לחומרים אלה פעילות הגנתית טובה אף מזו של גדילן מצוי.4-6

עבודות שנעשו על-ידי ד"ר תדמור ושות'7 מצביעות על קיום קשר ישיר בין מספר הקבוצות ההידרוקסיליות שבמרכיבים הפוליפנוליים של הצמח (בודדו 7 מרכיבים) לבין פעילותו נוגדת החמצון של הצמח. עיקר הפעילות נוגדת החמצון נמצאה בעלים.

מיצוי מימי של עלי הצמח עודד רגנרציה ושיקום של תאי כבד בעכברים. במחקר עוקב נקבע שהעלים יעילים יותר מהשורש בהשפעתם על הכבד.8

ניסוי קליני אקראי בתנאי סמיון כפול שנערך בגרמניה (2003) על 244 בני אדם הראה כי תמצית של הצמח שניתנה במינון של 640 מ"ג, 3 פעמים ביום הייתה יעילה יותר מפלסבו באופן משמעותי בטיפול בחולים בקשיי עיכול (Dyspepsia). התמצית גרמה להפחתה בסימפטומים ושיפור איכות החיים של המטופלים, כפי שנקבע על פי מספר מדדים שונים.9
1. Preziosi P, Loscalzo B. 1958.
2. Kraft K. 1997.
3. Heckers H. et al. 1977.
4. Kiso et al. 1983.
5. Camarasa J. et al. 1987.
6. Gebhardt R. 1995.
7. ביטאון עיל"ם 4, 2005
8. Maros T. et al. 1966-7.
9. Aliment Pharmacol Ther. 2003 Dec;18(11-12):1099-105.