הלפה הגדולה שימשה בתרבויות שונות על פני הגלובוס ובמשך מאות שנים לטיפול במגוון רחב של בעיות רפואיות, מהתקרחות ועד סרטן. בגרמניה של ימי הביניים השתמש הילדגרד בלפה לטיפול בסרטן ובגידולים. שמו של הצמח נודע עד לסין הרחוקה, שם שימש לטיפול גם בדלקות זיהומיות של מערכת הנשימה וב"רוח חום". באירופה של המאה ה-14 נהגו המרפאים למצות את הצמח ביין בכדי לטפל בצרעת. בתקופות מאוחרות יותר השתמשו הרבליסטים בצמח לטיפול במחלות חום ובמגוון של בעיות עור. הרבליסטים אמריקנים השתמשו בצמח כמשתן, לטיפול בדלקות מפרקים, בעיות בדרכי השתן ובעיות עור. ילידי צפון אמריקה השתמשו בשורש כחלק מפורמולות להקלת תהליך הלידה. הרפואה ההודית משתמשת בלפה לטיפול בדלקות זיהומיות של מערכת הנשימה. ביפן משמשים השורש והעלים של הצמח כירק מאכל.
לפה הוא מרכיב מרכזי בפורמולות "Essiac" ו-"Hoxsey" המשמשות אוכלוסיה גדולה בארה"ב ובקנדה להתמודדות עם מחלת הסרטן. הצמח מוכר היטב, הן בפרמקופיאות מערביות (האנגלית, הגרמנית, האמריקאית) והן במזרחיות (סינית). הפרמקופיאה הגרמנית העכשווית אינה תומכת בשימוש בצמח, עקב היעדר מידע ו/או מחקרים מבוקרים. במערב, השימוש הרפואי המקובל הוא בשורש, בעוד שבמזרח משתמשים בפירות. לפה מאושר לשיווק כתוסף מזון בארה"ב, באירופה ובישראל.
ברפואת הצמחים המודרנית מסווג הלפה כמתמיר (אלטרטיבי) ומכאן שהוא משנה תהליכים מטבוליים בגוף ומאפשר לרקמות להתמודד באופן מוצלח יותר עם תפקודי תזונה וסילוק. צמחים מסוג זה משמשים בעיקר לטיפול במצבים רעלניים המתבטאים במצבים דלקתיים כרוניים כמו מחלות עור, דלקות מפרקים, מחלות אוטו-אימוניות, מחלות ממאירות וסוכרת. הלפה הגדולה נחשבת לצמח בעל עוצמת פעילות בינונית, המתאים לשימוש משך פרקי זמן ממושכים.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש, עלים, פרי (זרעים).
השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-ויראלי, אנטי-סרטני, מגביר תיאבון, מטפל בפציעות (חיצוני), מייזע, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, ממריץ/מניע, משלשל עדין, משקם/מגן כבד, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת.
שימושים מקובלים עיקריים
דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), פסוריאזיס, פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, שיגדון (גאוט).
שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, אלרגיות, אנורקסיה נרווזה, אקזמה, אקנה, בצקות, גודש לימפתי, דלקת הכבד (כרוני), דלקת מפרקים ריאומטית (RA), חוסר תיאבון (אנורקסיה), כבד שומני, כימותרפיה (תמיכה), מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, סרטן (תמיכה ומניעה), סרפדת, עצירות, פטרת בעור, פיברומיאלגיה, פינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה), פציעות (חיצוני), קנדידה רב-מערכתית, שחמת הכבד, שיגרון (ראומטיזם).
בטיחות וזהירות
אנשים הרגישים לצמחים ממשפחת המורכבים, עלולים (בשכיחות נמוכה) לפתח תגובה אלרגית; הצמח עלול לגרום לגירוי מקומי; דווח על מקרה בודד של אלרגיה מערכתית, עד כדי שוק אנפילקטי. הצמח יכול להשפיע על רמת הסוכר בדם, ולכן יש לבצע מעקב צמוד (בפיקוח רפואי) בעת טיפול באנשים הנוטלים תרופות לוויסות רמת הסוכר בדם. חשוב לציין, ששימוש בצמח לטיפול במחלות עור עלול לגרום משבר החלמה, אשר מתבטא בהחמרה של התסמינים. רצוי להתחיל את הטיפול במינון נמוך ולהעלותו בהדרגה עד למינון מלא; מדד רעילות LD 50: בניסוי עם חולדות, טינקטורה 50% אלכוהול, 0.7 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח משתן ונחשב לממריץ רחם, ולכן לא נהוג להשתמש בו לאורך תקופת ההיריון.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש בתקופה זו, אם כי בהיותו מפנה מטבולי יש לשקול היטב שימוש זה.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 25% אלכוהול; 2-8 מ"ל, 3 פעמים ביום.
תמצית יבשה: 5:1 , 300-100 מ"ג TID.
חליטה: (עלים) 2-6 גרם TID.
מרתח: (שורש) 4-2 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה: 20%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
