הצמח גדל באירופה ובאסיה והוא מקובל בשימוש ברפואה המסורתיות של תרבויות שונות.
ברפואה הסינית המסורתית משמש הצמח לטיפול פנימי במגוון בעיות של מערכת העיכול, וכן לייצור של מוקסה לשם טיפול חיצוני בחימום.
בהשוואה ללענת האבסינת, ללענה המצויה טעם מר פחות ולכן היא מקובלת פחות לטיפול במחלות של המרה ומערכת העיכול. היא יותר מקובלת לטיפול באמנוריאה ובטפילי מעיים. ברפואה המסורתית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות בינונית.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלווה

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מגביר תיאבון, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, ממריץ/מניע, מפיג גזים, מקדם/מסדיר מחזור חודשי, מריר/ארומתי, משלשל עדין, נוגד דיכאון, קוטל תולעי מעיים.

שימושים מקובלים עיקריים
אל-וסת (אמנוריאה), תולעי מעיים.

שימושים מקובלים משניים
אבני מרה, אי-סדירות מחזור חודשי, אנורקסיה נרווזה, בחילות, דיכאון, חוסר תיאבון (אנורקסיה), כבד שומני, עצירות, קשיי עיכול (דיספפסיה), קשיי עיכול עם גזים, תשישות וחולשה, תת-חומציות בקיבה.

בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד. השמן הנדיף עלול לגרות את העור במגע.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופת ההיריון.
הנקה: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופת ההנקה.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 3 -1 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 100 -200 מ"ג TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, ארומתי, קריר/חמים, יבש.

השפעה רפואית
מניע ומעצים את צ'י ודם הרחם:
- חוסר צ'י ברחם עם תקיעות דם: וסת ארוכה.
- תקיעות צ'י הרחם: תסמונת קדם וסתית ,כאבי מחזור, וסת מאחר, אמנוראה.

מניע את צ'י הכבד והקיבה:
- תקיעות צ'י הכבד והקיבה: הפרעות עיכול, נפיחות וכבדות לאחר אכילה.

מסלק רוח-לחות-קור ומקל על כאבים, מייזע:
- רוח קור: חום, צמרמורות, כאבים בגוף.
- רוח-לחות-קור: כאבי שרירים ועצבים.

מסלק חום ורעילות. מסלק פרזיטים:
- פרזיטים במעיים.
תרכובות פנוליות:
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin-3-glucosid ונוספים.
- קומרינים.
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים : linalool, thujone, pinene ונוספים.
- ססקוויטרפנים :vulgarin ונוספים.
- ספונינים טריטרפנואידיים: beta-amarin ונוספים .
- סטרולים: beta-sitosterol
מינרלים: אשלגן, סידן, מגנזיום.

הצמח מכיל שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.
מחקר פיליפיני (2000) בדק את ההשפעה של תמציות מימיות מעלי הצמח על נזק שנגרם לרקמה של הפדר (קרום המקיף את המעיים) כתוצאה מאיסכמיה-רפרפוזיה. זהו מצב שבו אין אספקת חמצן לרקמה במשך זמן מסוים שלאחריו מתחדשת אספקת החמצן. המחקר נערך על חולדות וכלל קבוצת ביקורת. התוצאות הראו כי התמצית לא השפיעה באופן משמעותי על לחץ הדם ועל קצב הלב אולם הפחיתה באופן משמעותי את היצמדות תאי הדם הלבנים וכן את הדליפה משכבת תאי הציפוי (אנדותל). כמו כן שיפרה התמצית את הזרימה באיבר בזמן האיסכמיה-רפרפוזיה. החוקרים הסבירו את הפעילות נוגדת הדלקת של התמצית בנוכחותו של המרכיב Yomogin, שנמצא בעבר כי הוא מעכב פעילות האנזים iNOS הקשור בהתפתחות תגובה דלקתית.1
1. Clin Hemorheol Microcirc. 2000;23(2-4):159-65