זהו צמח ממשפחת האסקלפיים הגדל בצפון אמריקה. שורשו היה מקובל מאוד בשימוש ברפואה המסורתית של ילידי צפון אמריקה וברפואה האקלקטית של סוף המאה ה-19 בארה"ב.
ברפואת הצמחים המודרנית מסווג האסקלפיאס כנוגד עווית בעל עוצמת פעילות בינונית.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מייזע, מכייח ארומתי, מרגיע, נוגד עווית.
שימושים מקובלים עיקריים
אסטמה, ברונכיטיס (כרוני), דלקת הצדר, שיעול מגורה/עוויתי.
שימושים מקובלים משניים
אי-שקט, בצקת ריאות, ברונכיטיס (אקוטי), דלקת ריאות, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, כאבי בטן עוויתיים (Colic), קוצר נשימה, שפעת והצטננות.
בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי הנגרמות כתוצאה משימוש במינונים רפואיים מקובלים; מינון יתר (מעל 10 גרם) עלול לגרום כאבי בטן, בחילות, הקאות ושלשולים; אין לשלב הצמח עם צמחים או תרופות המכילים גליקוזידים קרדיאליים; יש לנקוט זהירות בשימוש בצמח בקרב הנוטלים תרופות משתנות, בשל חשש מהפרעה במאזן האלקטרוליטי (במיוחד איבוד אשלגן), העלול לגרום לרעילות של גליקוזידים קרדיאליים. יש לבצע מעקב אחר מטופלים הנוטלים את הצמח ולחפש אחר תסמיני הרעלה כגון הקאות, שלשולים, הפרעות ראייה, ירידה בלחץ הדם, הפרעות בקצב הלב ודופק מואץ. בשל חשש מהשפעה מצטברת של גליקוזידים קרדיאליים אין ליטול את הצמח לאורך זמן.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.
הנקה: אין מספיק מידע.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 3-0.5 מ"ל TID.
מרתח: 4-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30% -20%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
