Azadirachta indica

תרכובות פנוליות:
- טאנינים
- קומרינים
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin
תרכובות איזופרנואידיות:
- טריטרפנים: azadirachtin, nimbanal, nimbolide A, nimbolide B, margocin, margocinin, margocilin, nimbin, nimbidin, nimbinin, nimbolone, nimbionone, gedunin, margosinone
-סטרולים: beta-sitosterol

זרעי הצמח מכילים שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות

במחקר שבוצע על אוגרים הודגם כי לרכיבים הלימונואידיים azadirachtin ו- nimbolide השפעה נוגדת שגשוג תאים ע"י רגולציה של חלבונים המעורבים בקידום מחזור חיי התא ובביצוע התמרה למוות תאי מתוכנן, וזאת במנגנונים הנוגעים למודל הקרצינוגנזיס של כיסי אגירת המזון שבפה האוגר. (1)במחקר שבוצע על עכברי מעבדה הודגם כי גליקופרוטאין מעלי הצמח מזרז הופעת קרצינואמבריוניק אנטיגן של תאים דנדריטים לתאי T ו- B המשרים חיסוניות נוגדת גידולים, תוך השראת יצירה של תגובה חיסונית ו\או זיכרון חיסוני בעכברים.

(2)במחקר נוסף שבוצע על עכברי מעבדה הודגם כי מתן מיצוי מימי של עלי הצמח החליש באופן משמעותי את האירועים המולקולאריים האחראים לשרשרת התחילית של התפתחות גידולים בעכברים.

(3)במחקר מעבדתי על עכברים נבדקה השפעת מתן תמצית עלי נים על רעילות כבדית שהושרתה בעכברים זכרים על ידי דיאתילניטרוזאמין. התברר כי מתן התמצית הביא להפחתה משמעותית של פעילות cytochrome P450 ו- cytochrome b5 המהווים בהקשר זה מדדים לרעילות כבדית. (4).בניסוי שבוצע על חולדות שנגרם להן נזק כבדי בהשראת פראצטמול, הודגם כי לתמצית עלי נים השפעה מהפכת חיובית על ערכי מדדים בדם ובכבד של החולדות הפגועות. (5)תמציות מימיות של עלי נים הפחיתו דלקתיות שנגרמה על ידי Salmonella typhiוחלבוני המעטפת שלה (6)במחקר קליני שנערך על 20 חולי סוכרת מסוג 2, חציים ללא טיפול תרופתי קודם וחציים השני עם תרופות פומיות היפוגליקמיות, נמצא כי למתן הצמח במינונים גבוהים בשתי קבוצות הטיפול הייתה השפעה היפוגליקמית משמעותית. מסקנת המחקר הינה כי הצמח יעיל לשימוש בחולי סוכרת, כולל אפשרות שילובו עם טיפול תרופתי שמרני. (7)מודלים של חיות מעבדה שקדמו למחקר הנ"ל וכללו שימוש בצמח בארנבות, חולדות וכלבים איששו את יעילות הצמח בהפחתת רמות הסוכר (8,9,10).

במחקר שנעשה על החולדות, הושוותה גם יעילות הנים בהפחתת רמות הסוכר מול שלושה צמחים היפוגליקמיים ידועים אחרים: Gymnema sylvestre, Catharanthus roseus, Ocimum sanctum והצמח נמצא כיעיל ביותר. (9)במחקר מעבדתי שנעשה על ארנבות ושרקנים הודגמה השפעתו הקרדיו-ווסקולרית של הצמח. מתן תמצית עלי נים הפחיתה באופן ניכר את לחץ הדם, גרמה להשפעה כרונוטרופית, לפעילות אנטי- אריתמית ולהפחתה של קרוב ל- 50% בקצב הלב של החיות שנבדקו. (11)במחקר קליני שבו נבדקה היעילות הרפואית של תמצית מקליפת גזע הנים לטיפול בכיבים במעיים, נמצא כי לצמח יעילות משמעותית בשליטה על הפרשת יתר של חומצת קיבה ועל טיפול בכיבים בקיבה, בוושט ובתריסריון של קבוצת החולים שנבדקה. (12)במחקר קליני לא מבוקר השתמשו באופן מקומי בתכשיר המכיל 80% עלי נים טריים ו-20% כורכום. 814 איש הלוקים בסקביאס טופלו בתכשיר, מתוכם נרפאו 97% בתוך 3 עד 15 ימים מתחילת הטיפול.

(13)במחקר קליני שנערך על 60 ילדים הלוקים בכינמת חריפה השתמשו בשמפו המכיל תמצית זרעי נים. התכשיר הוכח כיעיל ביותר כנגד כל שלבי הכינמת (ביצים, לרוות). כמו כן, לא נצפו כל תופעות לוואי האופייניות לתכשירים המקובלים דוגמת גרד, אדמומיות או תחושת בעירה.

(14)במחקר שבדק יעילות תכשירים שונים להיגיינת הפה הוברר כי תמצית נים בריכוז 3% הייתה יעילה יותר בהפחתת זיהומים מאשר התכשירים המקובלים כלורהקסידין גלוקונט, טריקלוזן וסודיום הידרוכלוריט.(15)

1. Harish KG, et al. Invest New Drugs. 2010 Aug;28(4):392-401.

2. Sarkar K. et al. Int Immunopharmacol. 2010 Aug;10(8):865-74.

3. Ramzanighara A. et al. Toxicol Mech Methods. 2009 May;19(4):298-301

4. Koul A. et al. Indian J Exp Biol. 2007 Apr;45(4):359-66.

5. Chattopadhyay RR. J Ethnopharmacol. 2003 Dec;89(2-3):217-9.

6. Koul A.et al. Inflammopharmacology. 2009 Feb;17(1):29-36

7. Waheed A. et al. Pak J Pharm Sci. 2006 Oct;19(4):322-5.

8. Khosla P. et al. Indian J Physiol Pharmacol. 2000 Jan;44(1):69-74.

9. Chattopadhyay RR. J Ethnopharmacol. 1999 Nov 30;67(3):367-72.

10. Satyanarayana Murty Indian J Pharmacol.1978

11. Thompson EB et al. J Pharm Sci. 1978 Oct;67(10):1476-8

12. Bandyopadhyay U. et al. Life Sci. 2004 Oct 29;75(24):2867-78.

13. Charles V. Charles SX: Top Geogr Med 44(1-2):178-181,1992.

14. Abdel-Ghaffar F. et al. Parasitol Res. 2007 Jan;100(2):329-32.

15. Balappanavar et.al Oral Health Prev Dent. 2009;7(2):137-45.