עץ ירוק עד הנפוץ באזורים המיוערים של הודו, פקיסטן וסרילנקה. הנים משתייך למשפחת האזדרכתיים, מתנשא לגובה של עד עשרים מטרים, בעל ענפים המתפרסים לרוחב, עלים מאורכים וצפופים ופרחים לבנים קטנים. העץ אוקלם על ידי האדם גם באזורים טרופיים וחצי טרופיים דוגמת אינדונזיה, אוסטרליה ואפריקה. השימוש בצמח נפוץ מאד בתת היבשת ההודית בשימוש עממי וכן ברפואות האיורוודה והאונני. לנים גם שימושים קולינריים רבים, כמו גם שימושים פולחניים. ברפואה המודרנית הצמח משמש לטיפול במגוון בעיות עור, בסוכרת, לשיפור העיכול וכנוגד זיהום ודלקת. עוצמת פעילותו בינונית והוא ניתן לשימוש לפרקי זמן ממושכים במינונים המקובלים.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
העלים בשימוש הרפואי המודרני; שמן המופק מהזרעים; באופן מסורתי נעשה שימוש גם בפרחים, ניצנים, פירות צעירים, זרעים, קליפה, קליפת השורש ובלטקס.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אדפטוגן, אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, אנטי-פרזיטי, מוריד חום, מוריד לחץ דם, מוריד רמות סוכר בדם, מטפל בפציעות (חיצוני), ממריץ/משפעל חיסון, מקדם/מסדיר מחזור חודשי, מקל על גרד וגירוי של העור (חיצוני), משקם/מגן כבד, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת, נוגד זיהום.

שימושים מקובלים עיקריים
אקזמה, אקנה, גרד וגירויים בעור (חיצוני), דימומים ודלקות בחניכיים, יתר סוכר בדם, סוכרת, פטרת בעור, פטרת בעור (חיצוני), תולעי מעיים.

שימושים מקובלים משניים
אל-וסת (אמנוריאה), אלרגיות, גידולים ממאירים, דימומים מהאף, דלקת הכבד (אקוטי), דלקת הכבד (כרוני), הרפס, חום גבוה, חוסר תיאבון (אנורקסיה), כיב פפטי (אולקוס), כיבים (חיצוני), כיבים בחלל הפה (אפטות), לחץ דם גבוה, מחלות ויראליות (טיפול), מלריה, פסוריאזיס, פציעות (חיצוני), פרונקלים וזיהומים תת-עוריים.

בטיחות וזהירות
לא ידועות כל תופעות לוואי, אך שימוש לאורך זמן במינונים גבוהים אינו מומלץ; לא ידועות תגובות ביניים עם תרופות; רעילות הצמח נמוכה מאד, אך נצפתה השפעה רעלנית בחיות מרעה שצרכו את עלי הצמח בכמויות גדולות. קיימים דיווחים לא מבוססים די צרכם על רעילות כליתית בחולי מלריה אשר טופלו בצמח.
היריון: לא מומלץ להשתמש בצמח בתקופה זו, בפרט לא בטרימסטר הראשון.
הנקה: רצוי להימנע משימוש בצמח בתקופת ההנקה.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 4-2 מ"ל TID
תמצית יבשה: 1%, 200-100 מ"ג TID
מרתח: 2-1 גרם TID
כחלק מפורמולה: 25%-20%

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מר, קר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק חום, לחות ורעילות:
- לחות חמה בכבד וכיס המרה: בחילות, הקאות, חום, צהבת.
- אש בכבד: כאבי ראש עזים, עצירות, שתן מועט וכהה.
- לטיפול בזיהומים חידקיים, נגיפיים, פטרייתיים ופרזיטיים. דלקות בלבלב, בטחול,
בכבד ובכיס המרה.

- כאפליקציה לטיפול חיצוני ברוח, חום ורעילות בעור: אקזמה, אקנה, פסוריאזיס, מורסות, אבצסים, פרונקלים, כיבים.

מניע את צ'י הכבד, מטפל בגודש בכבד ומקדם זרימת מרה:
- תקיעות צ'י הכבד: רמות גבוהות של כולסטרול ושומנים בדם, הגדלה של הכבד והטחול, גודש בכבד, עצירות.

מניע צ'י הלב:
- תקיעות צ'י הלב (עליית יאנג הכבד): יתר לחץ דם.

תומך בלבלב (טחול): לטיפול ספציפי בסוכרת.
תרכובות פנוליות:
- טאנינים
- קומרינים
- תרכובות פלבונואידיות: quercetin
תרכובות איזופרנואידיות:
- טריטרפנים: azadirachtin, nimbanal, nimbolide A, nimbolide B, margocin, margocinin, margocilin, nimbin, nimbidin, nimbinin, nimbolone, nimbionone, gedunin, margosinone
-סטרולים: beta-sitosterol

זרעי הצמח מכילים שמן נדיף הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות
במחקר שבוצע על אוגרים הודגם כי לרכיבים הלימונואידיים azadirachtin ו- nimbolide השפעה נוגדת שגשוג תאים ע"י רגולציה של חלבונים המעורבים בקידום מחזור חיי התא ובביצוע התמרה למוות תאי מתוכנן, וזאת במנגנונים הנוגעים למודל הקרצינוגנזיס של כיסי אגירת המזון שבפה האוגר. (1)במחקר שבוצע על עכברי מעבדה הודגם כי גליקופרוטאין מעלי הצמח מזרז הופעת קרצינואמבריוניק אנטיגן של תאים דנדריטים לתאי T ו- B המשרים חיסוניות נוגדת גידולים, תוך השראת יצירה של תגובה חיסונית ו\או זיכרון חיסוני בעכברים.

(2)במחקר נוסף שבוצע על עכברי מעבדה הודגם כי מתן מיצוי מימי של עלי הצמח החליש באופן משמעותי את האירועים המולקולאריים האחראים לשרשרת התחילית של התפתחות גידולים בעכברים.

(3)במחקר מעבדתי על עכברים נבדקה השפעת מתן תמצית עלי נים על רעילות כבדית שהושרתה בעכברים זכרים על ידי דיאתילניטרוזאמין. התברר כי מתן התמצית הביא להפחתה משמעותית של פעילות cytochrome P450 ו- cytochrome b5 המהווים בהקשר זה מדדים לרעילות כבדית. (4).בניסוי שבוצע על חולדות שנגרם להן נזק כבדי בהשראת פראצטמול, הודגם כי לתמצית עלי נים השפעה מהפכת חיובית על ערכי מדדים בדם ובכבד של החולדות הפגועות. (5)תמציות מימיות של עלי נים הפחיתו דלקתיות שנגרמה על ידי Salmonella typhiוחלבוני המעטפת שלה (6)במחקר קליני שנערך על 20 חולי סוכרת מסוג 2, חציים ללא טיפול תרופתי קודם וחציים השני עם תרופות פומיות היפוגליקמיות, נמצא כי למתן הצמח במינונים גבוהים בשתי קבוצות הטיפול הייתה השפעה היפוגליקמית משמעותית. מסקנת המחקר הינה כי הצמח יעיל לשימוש בחולי סוכרת, כולל אפשרות שילובו עם טיפול תרופתי שמרני. (7)מודלים של חיות מעבדה שקדמו למחקר הנ"ל וכללו שימוש בצמח בארנבות, חולדות וכלבים איששו את יעילות הצמח בהפחתת רמות הסוכר (8,9,10).

במחקר שנעשה על החולדות, הושוותה גם יעילות הנים בהפחתת רמות הסוכר מול שלושה צמחים היפוגליקמיים ידועים אחרים: Gymnema sylvestre, Catharanthus roseus, Ocimum sanctum והצמח נמצא כיעיל ביותר. (9)במחקר מעבדתי שנעשה על ארנבות ושרקנים הודגמה השפעתו הקרדיו-ווסקולרית של הצמח. מתן תמצית עלי נים הפחיתה באופן ניכר את לחץ הדם, גרמה להשפעה כרונוטרופית, לפעילות אנטי- אריתמית ולהפחתה של קרוב ל- 50% בקצב הלב של החיות שנבדקו. (11)במחקר קליני שבו נבדקה היעילות הרפואית של תמצית מקליפת גזע הנים לטיפול בכיבים במעיים, נמצא כי לצמח יעילות משמעותית בשליטה על הפרשת יתר של חומצת קיבה ועל טיפול בכיבים בקיבה, בוושט ובתריסריון של קבוצת החולים שנבדקה. (12)במחקר קליני לא מבוקר השתמשו באופן מקומי בתכשיר המכיל 80% עלי נים טריים ו-20% כורכום. 814 איש הלוקים בסקביאס טופלו בתכשיר, מתוכם נרפאו 97% בתוך 3 עד 15 ימים מתחילת הטיפול.

(13)במחקר קליני שנערך על 60 ילדים הלוקים בכינמת חריפה השתמשו בשמפו המכיל תמצית זרעי נים. התכשיר הוכח כיעיל ביותר כנגד כל שלבי הכינמת (ביצים, לרוות). כמו כן, לא נצפו כל תופעות לוואי האופייניות לתכשירים המקובלים דוגמת גרד, אדמומיות או תחושת בעירה.

(14)במחקר שבדק יעילות תכשירים שונים להיגיינת הפה הוברר כי תמצית נים בריכוז 3% הייתה יעילה יותר בהפחתת זיהומים מאשר התכשירים המקובלים כלורהקסידין גלוקונט, טריקלוזן וסודיום הידרוכלוריט.(15)
1. Harish KG, et al. Invest New Drugs. 2010 Aug;28(4):392-401.

2. Sarkar K. et al. Int Immunopharmacol. 2010 Aug;10(8):865-74.

3. Ramzanighara A. et al. Toxicol Mech Methods. 2009 May;19(4):298-301

4. Koul A. et al. Indian J Exp Biol. 2007 Apr;45(4):359-66.

5. Chattopadhyay RR. J Ethnopharmacol. 2003 Dec;89(2-3):217-9.

6. Koul A.et al. Inflammopharmacology. 2009 Feb;17(1):29-36

7. Waheed A. et al. Pak J Pharm Sci. 2006 Oct;19(4):322-5.

8. Khosla P. et al. Indian J Physiol Pharmacol. 2000 Jan;44(1):69-74.

9. Chattopadhyay RR. J Ethnopharmacol. 1999 Nov 30;67(3):367-72.

10. Satyanarayana Murty Indian J Pharmacol.1978

11. Thompson EB et al. J Pharm Sci. 1978 Oct;67(10):1476-8

12. Bandyopadhyay U. et al. Life Sci. 2004 Oct 29;75(24):2867-78.

13. Charles V. Charles SX: Top Geogr Med 44(1-2):178-181,1992.

14. Abdel-Ghaffar F. et al. Parasitol Res. 2007 Jan;100(2):329-32.

15. Balappanavar et.al Oral Health Prev Dent. 2009;7(2):137-45.