מוצאו של השוש במזרח התיכון ובחלק מארצות אירופה, משם הופץ עוד בימי קדם לארצות רבות. הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר, הן ברפואות מסורתיות של תרבויות עתיקות רבות והן ברפואת הצמחים המודרנית. הסינים מייחסים לו השפעה על 12 ערוצי האנרגיה בגוף (המרידיאנים), וגם ההודים מייחסים לו סגולות רבות. הוא שימש ברפואה היוונית העתיקה כמו גם ברפואה הערבית העתיקה, והתגלה באתרים ארכיאולוגיים שגילם נאמד בעשרות אלפי שנים. ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות מתונה, והוא מותווה בעיקר לטיפול במערכות הנשימה והעיכול. טעמו של הצמח וטווח הפעילות הרחב שלו הופכים אותו לאחד הצמחים הנפוצים ביותר בפורמולות מודרניות, אם לא הנפוץ מכולם, ומרבים להשתמש בו לצורך "איזון" הפורמולה ו"חיבור הרמוני" בין מרכיביה השונים, כמו גם לשיפור טעמה ולשם הגנה על הקיבה מפני צמחים אחרים המשולבים בפורמולה.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
אדפטוגן, מחזק, מכייח מרכך, מעודד התחדשות רקמות, מעלה לחץ דם, מקדם אסטרוגן, מרכך/מלחלח, משקם אדרנל, משקם/מזין רקמות ריריות, נוגד אלרגיה, נוגד אסטמה, נוגד דלקת, נוגד חמצון, נוגד עווית, נוגד שיעול.
שימושים מקובלים עיקריים
אלרגיות, אסטמה, ברונכיטיס (כרוני), כיב פפטי (אולקוס), מחלות מעיים דלקתיות (IBD).
שימושים מקובלים משניים
דלדול העצם (אוסטיאופורוזיס), דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, חולשת מערכת העיכול, חומציות יתר בקיבה, לחץ דם נמוך, מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, מתח מתמשך (סטרס), צרבת, קדחת השחת, שיעול יבש, שיעול מגורה/עוויתי, תסמונת גיל המעבר (מנופאוזה).
בטיחות וזהירות
אין דיווחים על תגובות של רגישות לצמח או על תגובות אלרגיות; תופעות לוואי קיימות ונגרמות עקב שימוש ממושך (מעל 4-6 שבועות) ובמינונים גבוהים של החומר הפעיל גליצריזין (Glycyrrhizin). בשל טווח ריכוזים שונה של החומר גליצהריזין בצמח (4%-20%) בחומרי גלם שמקורם שונה, ובשל המלצות שונות לגבי צריכה מכסימלית של החומר גליצריזין (100-500 מ"ג ליום), ניתן לומר שצריכה של 3 גרם צמח (3 מ"ל של תמצית 1:1) ליום נחשבת לבטוחה. צריכה של מעל 10 גרם צמח ליום נחשבת למינון גבוה. ניסיון אמפירי רב של הכותבים במתן הצמח מראה על טווח רגישות מאוד רחב. ישנם אנשים רגישים החווים תופעות לוואי מינוריות גם בנטילה של מינונים נמוכים ולעומתם אנשים אשר גם במינונים גבוהים (15 גרם ויותר ליום) אינם חווים כל השפעה שלילית. מחקרים מראים כי הנטייה לסבול מתופעות לוואי מועצמת אצל אנשים בעלי יתר לחץ דם, אנשים הסובלים מהפרעות תפקודיות של הכבד, אנשים בעלי פעילות מעי איטית, נגמלים מאלכוהוליזם ונשים הנוטלות גלולות למניעת הריון. תופעות הלוואי עשויות לכלול כאבי ראש, יתר לחץ דם, איבוד אשלגן (Hypokalemia), אגירת נתרן ואצירת נוזלים (בצקות), עייפות ופגיעה אפשרית בתפקוד הלב. חשוב לציין כי השכיחות להופעת תופעות הלוואי גבוהה יותר באנשים הצורכים ממתקים על בסיס תמצית הצמח מאשר באלו הצורכים את הצמח השלם. תופעות הלוואי נעלמות עם הפחתה במינון/הפסקת השימוש בצמח. ניתן להקטין את החשיפה לחוסר באשלגן ולאגירת הנתרן באמצעות צריכה מוגברת של פירות וירקות ובאמצעות הגבלת צריכת המלח. אפשרות נוספת היא שימושבתמצית של הצמח אשר אינה כוללת גליצריזין. תמצית זו נקראת DGL (Deglycyrrhizinated Licorice Extract). המנגנונים שזוהו כגורמים אפשריים לתופעות אלו הם עיכוב אנזימים הקשורים לפירוק קורטיזול והפיכתו לקורטיזון (5-beta-reductase ו-11-beta-HSD type 2 בהתאמה). מנגנון נוסף הוא העצמה של פעילות האלדוסטרון באמצעות היקשרות לרצפטורים מינרלוקורטיקואידיים בכליה. רמות גבוהות של אלדוסטרון יכולות לגרום לתופעת פסאודו-אלדוסטרוניזם, הכוללת סימפטומים דומים לתופעות הלוואי האמורות. בשל השפעת הצמח על המאזן ההורמונלי בגוף האדם יש לנקוט זהירות בשימוש באנשים הנוטלים תחליפי הורמונים, גלולות למניעת הריון וטסטוסטרון. במקרים כאלו מומלץ להשתמש במינונים נמוכים של הצמח. כמו כן, יש לנקוט זהירות בשימוש באנשים בעלי משקל עודף בשל נטייתם של האחרונים למחלות לב, ליתר לחץ דם ולסוכרת. הצמח אסור לנטילה בשילוב עם תרופות משתנות ו/או משלשלות (הגברה של איבוד אשלגן), תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים המיועדות להסדרת קצב הלב (כגון דיגוקסין) וקורטיקוסטרואידים. קיימות הנחות לגבי תגובות ביניים של הצמח עם אינסולין, תרופות מעכבות MAO ותרופות נוגדות קרישה, אולם אלו הן הנחות תיאורטיות שמעולם לא הוכחו במחקרים. לעומת זאת, מומלץ לשלב הצמח עם אספירין ועם תרופות אחרות ממשפחת ה-NSAID; שילוב זה הביא לירידה חדה בשיעור הסובלים מדימומים וכיבים בדרכי העיכול. הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מהפרעות כבד תפקודיות, משחמת הכבד, מיתר לחץ דם, מחוסר אשלגן ומאי ספיקת כליות. למרות האמור, אחד השימושים המקובלים בשוש הוא דווקא לריפוי מחלות כבד שונות, כולל דלקות כבד ושחמת הכבד. התוויה זו מגובה במידע מדעי עדכני.
רעילות: למעט תופעות הלוואי המוזכרות, מחקרים שנעשו בבעלי חיים אשר כללו שימוש בצמח במינונים גבוהים ולאורך זמן לא הראה כל רעילות.
הריון: למרות שימוש רחב היקף בנשים הרות לא קיים מידע המעיד על נזק לעוברים או על ירידה במשקלם. יחד עם זאת, גורמים רשמיים (הפרמקופיאה הגרמנית) המליצו בעבר שלא להשתמש בצמח בתקופת ההיריון. המלצה זו מבוססת בחלקה על העובדה שבתקופה זו ניכרת שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם. קיימים מחקרים קליניים המעידים על כך שנטילה של מינונים גבוהים של הצמח עשויה להביא ללידה מוקדמת. רצוי להשתמש בצמח בתקופה זו באופן מוגבל ובמינונים נמוכים (עד 3 גרם צמח ליום).
הנקה: הצמח מתאים לשימוש בהנקה.
אופני שימוש ומינונים
תמצית נוזלית 1:1, 1-4 מ"ל TID.
תמצית יבשה 10:1, 50-300 מ"ג TID.
מרתח, 2-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 10%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
