זהו שיח ממשפחת הסבונניים שמוצאו בברזיל ובוונצואלה. במשך מאות שנים השתמשו ילידי איזור האמזונס בזרעי הצמח כמשקה מעורר לשיפור היכולות הגופניות וההכרתיות, וגם כיום הם משמשים כמרכיב במשקאות ממריצים במדינות דרום אמריקה. זרעי הגוארנה מכילים ריכוז גבוה של האלקלואיד גוארנין (גוארנה קפאין), בעל ההשפעה המעוררת וממריצה. עוצמת פעילותו בינונית.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
זרעים.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
ממריץ עצבי, מעורר, מעורר יצר מיני, מעלה לחץ דם, מרומם, משתן נפח.
שימושים מקובלים עיקריים
אין אונות (אימפוטנציה), הרזיה (תמיכה), יצר מיני ירוד.
שימושים מקובלים משניים
דיכאון, זיכרון לקוי, כאב ראש (אקוטי), כושר ריכוז לקוי, מגרנה, תשישות וחולשה.
בטיחות וזהירות
גווארנה נחשב לבטוח לשימוש, וכשניטל במינונים הנכונים אינו מלווה בתופעות לוואי; הצמח מכיל קפאין בשיעור גבוה יחסית (2.5%-7.6%, עד פי 2 מצמח הקפה). נטילה של כמויות גדולות של קפאין (מעל 250-300 מ"ג), במיוחד לאורך זמן, יכולה ליצור סבילות, סתגלנות, תלות פסיכולוגית ושורה ארוכה של תופעות לוואי אשר הנפוצות בהן הן הפרעות שינה והשתנה תכופה. סוגיית תופעות הלוואי הקשורות לגמילה מקפאין שנויה במחלוקת. לא ברור אם אכן קיימות תופעות גמילה וגם אם כן, עד כמה הן משמעותיות קלינית. מוטב, בכל מקרה, להפסיק את השימוש בצמח בהדרגה ולא בבת אחת; לא ידועה רגישות מיוחדת לגווארנה. הקפאין עלול, לעתים נדירות ביותר, לגרום לשוק אנאפילקטי.
יש לנקוט זהירות רבה במתן גווארנה לסובלים מיתר לחץ דם, ממחלות לב או מהפרעות בקצב הלב. כמויות גדולות של קפאין גורמות לעלייה בקצב פעולת הלב ועלולות לגרום להפרעות בקצב הלב. כמו כן, קפאין הוא חומר משתן ועלול להגביר הפרשה של סידן, אשלגן ומגנזיום דרך השתן; יש להיזהר במתן גווארנה לנשים הנמצאות בסיכון להידלדלות מסת העצם (אוסטאופרוזיס). מחקרים אפידמיולוגיים מראים כי נשים בעלות שונות בקולטני ויטמין D עלולות להיות בסיכון מוגבר להידלדלות עצם כתוצאה מצריכה מרובה של קפאין. יחד עם זאת, צריכה מתונה של קפאין (עד 300 מ"ג ליום) בקרב נשים בגיל הבלות, המלווה בצריכה תקינה של סידן (מהמזון או כתוסף), אינה מגדילה את הסיכון להידלדלות העצם; כמו כן יש לנקוט זהירות במתן גווארנה לסובלים מחרדות, מליקויים בקרישיות הדם, מסוכרת, מגלאוקומה, מכיבים פפטיים.
בהתייחס לתגובות ביניים עם צמחים, תרופות או תוספי מזון יש לקחת בחשבון את הנתונים הבאים: שילוב של גווארנה עם צמחים המכילים קפאין (תה שחור, תה ירוק, קפה, קולה ומאטה) עלול לגרום למינון יתר של קפאין ולהעצמה של תופעות לוואי בלתי רצויות; עקב הוכחות לכך שקפאין מגביר הפרשת סידן דרך השתן יש לשקול הוספה של סידן לתזונה במהלך הטיפול בצמח; צריכה משותפת של אלכוהול וקפאין עלולה להגדיל את ריכוז הקפאין בדם ולגרום לתופעות לוואי. האלכוהול מפחית את קצב פינוי הקפאין מהדם; הגווארנה מכילה טאנינים העלולים להפחית ספיגה של ברזל. לכן, יש ליטול הצמח בנפרד מתוספי ברזל (שעה-שעתיים הפרש); יש לנקוט זהירות בשילוב הגווארנה עם תרופות נוגדות קרישה. במחקרי מעבדה הודגם כי לקפאין יכולת עיכוב היצמדות טסיות דם. קפאין יכול להאריך את זמן הדימום ולעוות תוצאות בדיקות קרישיות במעבדה. תיאורטית, קפאין עלול להגביר הסיכון לדימומים. יש לציין כי אין אף לא דיווח קליני אחד על תגובת ביניים זו בקרב בני אדם; יש לנקוט זהירות בשילוב גווארנה עם תרופות המיועדות להורדת רמות הסוכר בדם בשל חשש להפרעה בשמירה על רמות סוכר תקינות. יצוין כי המידע הקיים בנושא זה הנו מבלבל וסותר: קיימים דיווחים על עלייה או על ירידה ברמת הסוכר בדם לאחר נטילת קפאין. קפאין עלול להגביר תדירות ועוצמה של תסמיני היפוגליקמיה; תיאורטית, הפסקה חדה בנטילה של קפאין עלולה לגרום לעלייה של רמת הליתיום בדם. קיימים שני דיווחים על החמרת רעידות שנגרמו מליתיום בעקבות גמילה מקפה; נטילה משולבת של אפדרין וקפאין אינה רצויה. שילוב זה עלול להגביר תופעות לוואי של שני המרכיבים ולגרום הפרעות שינה, יתר לחץ דם, הפרעות בקצב הלב, התקף לב ומוות; תיאורטית, שילוב של תרופות מסוג מעכבי MAO (MonoAmin Oxidase) עם כמויות גבוהות של קפאין עלול לגרום לעלייה חדה בלחץ הדם; צריכה של קפאין עלולה לפגוע ביעילות התרופה מתוטרקסאט. במחקר נמצא כי צריכת 260 מ"ג פגעה ביעילות התרופה לעומת צריכה של 90 מ"ג קפאין אשר לא השפיעה על יעילות התרופה; קפאין (במינון 250 מ"ג) סותר את השפעתן של תרופות שינה ממשפחת הברביטוראטים; קפאין (במינון 250-500 מ"ג) סותר את השפעתן של תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזיפינים; הקפאין הוא מעכב מתחרה של אדנוזין ברמה התאית. יחד עם זאת, כשאדנוזין ניתן כתרופה אין משמעות רבה לדבר, שכן הכמות הגדולה של האדנוזין גוברת על העיכוב שיוצר הקפאין. מומלץ לא ליטול קפאין כ-12 שעות לפני נטילת אדנוזין; תרופות רבות מורידות את קצב הפינוי של קפאין מהדם. שילוב של תרופות אלו עם קפאין עלול לגרום לתופעות הלוואי של הקפאין המוזכרות לעיל. בין התרופות: גלולות למניעת הריון, טיפול הורמונלי לגיל המעבר, פלוקונזול, פבוקסיל, אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים, טרבינאפין, תיאופילין ו-וראפאמיל.
מינון גבוה של קפאין (מעל 300 מ"ג) עלול לגרום רעילות, המתבטאת בגירוי עודף של מערכת העצבים. תסמינים של הרעלה זו יכללו עצבנות, חוסר שקט, גירוי מערכת העיכול, בחילות, הקאות, דופק מואץ, התכווצויות, חרדות, כאבי ראש, הפרעות קצב לב, כאבים בחזה ונשימה מוגברת. מינונים גבוהים אף יותר יכולים להוביל להפרעות פסיכיאטריות הכוללות מאניה, דיכאון, בלבול, הזיות, פסיכוזה ופירוק מואץ של שרירי השלד. כמו כן, כמויות גדולות מאוד של קפאין (מעל 550 מ"ג) עלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, חמצת הדם, רמה גבוהה של סוכר בדם וקטוזיס. ידועים מקרים אחדים של מוות בעקבות צריכת יתר של קפאין, אולם אלו לא נגרמו בעקבות שתייה של משקאות קפאיניים אלא עקב נטילה של קפאין בכמוסות. סיבת המוות השכיחה היא פרפור חדרים של הלב; מדד רעילות LD 50: ניסוי בחולדות, נטילה פומית; 192 מ"ג לכל ק"ג משקל. המנה הקטלנית המשוערת לבני אדם היא כ 150-200 מ"ג לכל ק"ג משקל (תלוי במשקל האדם, רגישותו וגורמים נוספים), שווה ערך לכ-80-100 כוסות קפה (בבת אחת).
הריון: גווארנה אפשרי לשימוש במהלך התקופה, אך במינונים מוגבלים (עד 200 מ"ג קפאין ליום). קפאין עובר את מחסום השלייה אך אינו נחשב טטרוגני. ריכוז הקפאין בדם העובר דומה לריכוז הקפאין בדם אימו. צריכה של יותר מ-200 מ"ג קפאין ביום מקושרת להפלות, לידות מוקדמות ומשקל עוברי נמוך.
הנקה: גווארנה אפשרי לשימוש במהלך התקופה, אך במינונים מוגבלים. ריכוז הקפאין בחלב האם שווה לכמחצית ריכוזו בדם האם. נטילה של מינונים גבוהים עלולה לגרום לתינוק עצבנות ופעילות מעי מוגברת. יש להימנע מנטילה של מינונים גבוהים בעת תקופת ההנקה.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 5-2 מ"לTID .
תמצית יבשה תקנית: 22%, 50-150 מ"ג TID.
מרתח: 2-0.5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 25%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
