הרימניה הינה אחד מהצמחים המקובלים ביותר בשימוש ברפואה הסינית המסורתית.
ברפואה זו מבדילים בין השורש המיובש (Sheng di huang), לו
מיוחסת השפעה מצננת מעט, לבין השורש המבושל (Shu di huang), הנחשב לחמים ולמזין יותר. על פי הרפואה הסינית פועלת הרימניה על מרידאני הלב, הכבד והכליות.
ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לצמח עוצמת פעילות עדינה.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורש.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
אדפטוגן, מוריד חום, מוריד רמות סוכר בדם, ממריץ מרה, משלשל עדין, משקם אדרנל, נוגד דלקת, עוצר דימום.
שימושים מקובלים עיקריים
דלקת מפרקים ריאומטית (RA), חום גבוה, סרפדת.
שימושים מקובלים משניים
אסטמה, דלקת הכבד (כרוני), דלקת הכליות, יתר סוכר בדם, כיבים בחלל הפה (אפטות), נדודי שינה (אינסומניה), סוכרת, עוררות מינית מופרזת, עצירות, צמא מוגבר, תסמונת גיל המעבר (מנופאוזה).
בטיחות וזהירות
הצמח אסור לסובלים משלשולים; לפי הרפואה הסינית המסורתית הצמח אסור לשימוש במצבים של חולשה מתמשכת.
הריון: שימוש מוגבל לא הצביע על רעילות לעוברים. מחקר בודד שנערך בבעלי חיים הצביע על פוטנציאל נזק לעוברים. לא ברורה מידת הרלוונטיות של ממצאים אלו לבני אדם.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש בתקופה זו.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה 1:3 , 25% אלכוהול + 25% גליצרין, 5-2 מ"ל TID.
תמצית יבשה 5:1, 400-200 מ"ג TID.
מרתח, 9 -3 גרם TID.
כמרכיב בפורמולה 30%-25%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר