Symphytum officinalis - ראן בוטניקס

אינדקס צמחי מרפא

הצמח, ממשפחת הזיפניים, גדל בר וכגידול חקלאי באירופה ובאמריקה הצפונית. הקומפרי נמצא בשימוש רפואי מזה מאות בשנים וזכה לפופולריות מחודשת לאחר שנמצא כי שורשיו ועליו מכילים כמות גבוהה של החומר Allantoin, המעודד התחדשות רקמות ומזרז ריפוי כיבים. ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הקומפרי לבעל פעילות מתונה, והוא מותווה בעיקר לטיפול בכיבים פנימיים וחיצוניים ובמחלות דלקתיות של המעי.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
שורשים, עלים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מטפל בפציעות (חיצוני), מכייח מרכך, מעודד התחדשות רקמות, מצמת, מקל על גרד וגירוי של העור (חיצוני), מרכך/מלחלח, נוגד דלקת.

שימושים מקובלים עיקריים
כיב פפטי (אולקוס), נקעים (חיצוני), כוויות (חיצוני).

שימושים מקובלים משניים
גרד וגירויים בעור (חיצוני), דלקת המעי הגס (קוליטיס), דלקת המעי הדק (מחלת קרוהן), דלקת הקיבה (גסטריטיס), דלקת ריאות, חבורות (חיצוני), כיבים (חיצוני), כיבים בחלל הפה (אפטות), מחלות מעיים דלקתיות (IBD), פיסורה (חיצוני), פציעות (חיצוני), שיעול יבש

בטיחות וזהירות
ב- 2001 פרסם ה-F.D.A האמריקאי המלצה לפיה כל שיווק של תוספי מזון הכוללים את הצמח הנו אסור. המלצה זו באה בעקבות מספר דיווחים על נזק/פגיעה בכבד בבני אדם עקב נטילה פנימית של הצמח. אין תיעוד מדויק של חלק הצמח אשר היה בשימוש או של המינונים שנלקחו. כמו כן, קיים דיווח בודד על אודות מוות של אדם אשר נגרם כתוצאה מכשל תפקודי בכבד בעקבות נטילה ארוכת טווח של הצמח. המנגנון העומד בבסיס פגיעה זו הוא חסימה של המערכת הוורידית בכבד. הרעילות המדווחת נגרמת בשל תכולה של אלקלואידים פירוזליזידיניים בצמח. תכולת האלקלואידים שונה משמעותית בחלקים השונים של הצמח. השורש מכיל בין 0.05%-0.6% בעוד שבעלים יש 0.005%-0.16% (הפרש של עד פי-120). יתרה מזו, בעלים בוגרים של הצמח פחותה תכולת האלקלואידים במידה משמעותית מזו שבעלים צעירים (עד פי 16). אי לכך, רצוי להשתמש בעלי הצמח הבוגרים בלבד. במינים אחרים של הצמח ,(S.asperum, S. x uplandisum) נמצאה תכולה גבוהה יותר של אלקלואידים פירוזליזידיניים וכן של סוגי אלקלואידים נוספים, ולכן יש להיזהר מטעויות בזיהוי ולהימנע משימוש בהם; בניסויים שנערכו בבעלי חיים נמצאה רעילות לכבד. במרבית המחקרים נעשה שימוש במינונים גבוהים או באלקלואידים מבודדים, אשר אינם רלוונטיים לנטילת הצמח במינון הרפואי המקובל. בנוסף, במחקר שנערך בהשתתפות 29 מתנדבים אשר נטלו 2.6-11 גרם של עלים יבשים מהצמח באופן יומיומי, למשך שנה עד 30 שנים, לא נמצאו חריגות בתפקודי הכבד למעט עלייה מינורית ברמת הבילירובין בשני מתנדבים ועלייה באנזימי הכבד במתנדב בודד. בכל מקרה, אין להשתמש בצמח בשימוש פנימי לתקופה העולה על 4-6 שבועות ואין לחרוג במינונים מעבר למינונים הרפואיים המצוינים בספרות הרשמית; הצמח אסור לשימוש לסובלים ממחלות או מהפרעות תפקודיות בכבד או בכליות; רצוי לשלב את הצמח עם צמחים המגנים על הכבד (Silybum, Curcuma, Schisandra וכדומה); אין סכנה בשימוש חיצוני במצבים בהם אין פגיעה בשלמות העור; למרות אזהרות שניתנו בעבר לגבי שימוש על גבי רקמה פגועה, נראה כי השימוש בטוח לתקופה מוגבלת שאינה עולה על 6 שבועות, למעט בקרב הסובלים ממחלות כבד או כליות.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.
הנקה: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 25% אלכוהול, 6 -3 מ"ל TID.
מרתח: 4-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 30%-25%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מעט מתוק, מעט מריר, קריר, לח.

השפעה רפואית
מעשיר את היין, מסלק חום ריק.
- חוסר יין: צימאון, יובש בפה ובגרון, גלי חום, חום מתון, התייבשות.
- חוסר יין בריאות: שיעול יבש, שיעול דמי, ברונכיטיס, דלקת ריאות.
- יובש בקיבה: יובש בפה, צימאון, כיב פפטי.
- יובש במעיים: צואה יבשה, עצירות כרונית.

מסלק לחות חמה.
- לחות חמה בשלפוחית: השתנה כואבת ושתן דמי.
- לחות חמה במעיים: שלשולים המלווים בכאב\ צריבה\דימום

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: rosmarinic acid, caffeic acid, chlorogenic acid,
lithospermic acid
- טאנינים (8-9%): בעיקר pyrocatechol-type tannins
תרכובות איזופרנואידיות:
- טריטרפנים: isobauerenol
- ספונינים טריטרפנואידיים: steroidal saponins
- סטרולים: sitosterol, stigmasterol
- קרוטנואידים: hypoxanthine, carotene
אלקלואידים: אלקלואידים פירוליזידיניים דוגמת symphytine, cynoglossine, consolidine, symlandine, echimidine, intermidine, lycopsamine, myoscorpine, echiumine, acetyllycopsamine, acetylintermidine, lasiocarpine, heliosupine, viridiflorine
שרפים ואולאורזינים
גומי (5-10%): arabinose, glucuronic acid, mannose, rhamnose, xylose
חומרים מוצילגניים (רירה) (29%): בעיקר fructans. מרבית הרירה נמצאת בשורש.
תרכובות פוליסכרידיות: עמילן, אינולין, סיבים
חומצות אמינו: (asparagine (1-3%
ויטמינים: פרו-ויטמין A, כולין, B1, B2, B3, B12, C
מינרלים: אשלגן, סידן, מגנזיום, נתרן, ברזל, זרחן, כרום, סלניום, קובלט, אלומיניום, מנגן, אבץ.
חומרים נוספים: (4%) silicic acid, (עד 4.7%) allantoin

ניסוי קליני גרמני (2007), אקראי ובתנאי סימיון כפול בדק את ההשפעה של משחה המבוססת על מיצוי של שורשי הצמח על 220 משתתפים הסובלים מדלקת מפרקים ניוונית (OA) של הברך. הטיפול נמשך 3 שבועות וניתן 3 פעמים ביום. התוצאות הראו כי המשחה הייתה יעילה יותר מפלסבו באופן משמעותי בשיפור מצב המטופלים בכל המדדים שנבדקו, וכי הפער לעומת קבוצת הביקורת גדל ביחס ישר לזמן שחלף מתחילת הניסוי. בשורה התחתונה, הכאב פחת, התנועה בברך השתפרה וכמו כן גם איכות חיי המטופלים.1

בניסוי קודם של קבוצת המחקר הגרמנית (2005), שהיה אקראי ונערך בתנאי סימיון (single blind), נבדקה ההשפעה של משחה המבוססת על תמצית משורשי הצמח כנגד ג'ל שהכיל תרופה סינטטית בשם diclofenac diethylamine salt בטיפול בנקע חד-צדדי בקרסול. הניסוי כלל 164 משתתפים והטיפול נמשך 7 ימים וניתן 4 פעמים ביום. המדדים שנבדקו היו כאב בתגובה ללחץ מקומי, נפיחות המפרק, כאב במנוחה ובתנועה, תנועתיות המפרק הפגוע, כמות השימוש בנוגדי כאבים (paracetamol) וכן הערכה כללית של המטופלים ושל הרופאים לגבי יעילות וסבילות הטיפול. המסקנות המבוססות על שקלול כל המדדים שנבדקו, הן כי לא רק שהטיפול הצמחי לא נפל מזה התרופתי, אלא שככל הנראה הוא היה אף יעיל יותר. 2

ניסוי קליני שנערך בצ'כיה (2005) מצא כי קרם שהכיל 10% תמצית מימית-אלכוהולית של עלים מהצמח היה יעיל בטיפול בכאבים בגב התחתון והעליון. הניסוי נערך בהשתתפות 215 משתתפים בתנאי סימיון כפול, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצות. קבוצת הביקורת קיבלה קרם דומה בריכוז של 1% בלבד. מסקנות המחקר מבוססות על תוצאות על פי מדדים מקובלים שונים של הכאב במנוחה ובתנועה, וכן השיפור בתפקוד.3

ניסויים מצביעים על פעילותו נוגדת-הדלקת של הצמח, אשר הודגמה הן בתנאי מעבדה והן בגוף החי. פעילות זו מיוחסת בחלקה לחומצה הרוזמרינית שהצמח מכיל.4,5

תמציות אשר הופקו מן הצמח הראו פעילות אנטי-סרטנית בניסויים בבעלי חיים.6,7

1. Grube B et al., Phytomedicine. 2007 Jan;14(1):2-10.
2. Predel HG et al., Phytomedicine. 2005 Nov;12(10):707-14.
3. Kucera M et al., Adv Ther. 2005 Nov-Dec;22(6):681-92.
4. Gracza, L. et al., Arch. Pharm. 1985;312(12):1090.
5. Mascolo, N. et al., Phytother Res. 1987;1(1):28.
6. Taylor, A , N. C. Taylor, Proc. Soc. Exp. Biol. Med. 1963;114:772.
7. White, R. D. et al. (1983) Toxicol - left 15, 25.1.

B.P.C p. 1036 (1934)
B.H.P (1983), p. 203