מוצאו של הצמח, ממשפחת המורכבים, במערב אירופה. עלי הצמח משמשים למטרות רפואיות וכן כירק מאכל. שמו הצרפתי של הוא PISSENLIT, שמשמעו "להרטיב את המיטה". שם זה נגזר מהשימוש המסורתי בעלי הצמח כמשתנים. גם ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לאחד ממשתני הנפח היעילים ביותר. ממחקרים מודרניים עולה כי עוצמת פעילותו דומה לזו של תרופות משתנות סינתטיות הנהוגות בשימוש הרפואה המודרנית, אך יתרונו הגדול עליהן הוא בתכולת האשלגן הגבוהה. על כן, הסבירות לחסרים במינרל זה (היפוקלמיה) בעקבות השימוש בצמח, נמוכה. עם זאת נחשבים עלי שן הארי לצמח עדין המתאים במיוחד לטיפול בבצקות, ביתר לחץ דם ובדלקות מפרקים.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד לחץ דם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, משתן נפח, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי).

שימושים מקובלים עיקריים
בצקות, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), לחץ דם גבוה.

שימושים מקובלים משניים
אבנים בדרכי השתן, אבנים בכליה, פינוי רעלים (דה טוקסיפיקציה), שיגדון (גאוט).

בטיחות וזהירות
ידועים מקרים בודדים של אלרגיה קלה לצמח. הצמח הוא ממשפחת המורכבים ומכיל לקטונים ססקוויטרפניים ולכן יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב בעלי רגישות ידועה למשפחה זו. לא ידועות תופעות לוואי אחרות הנגרמות מנטילה של הצמח במינונים רפואיים; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות משתנות עקב השפעה מוגברת וחשש לשיבוש במאזן האלקטרוליטי. קיימת השערה תיאורטית לפיה נטילה משולבת של הצמח עם ליתיום עלולה להגביר את תופעות הרעילות של התרופה, וזאת בגלל השפעה מצטברת של איבוד נתרן. אין ראיות קליניות התומכות בהשערה זו; מדד רעילות LD 50: בהזרקה תוך ביטנית לעכברים; 28.8 גרם לכל קילו משקל.
הריון: שימוש מוגבל בנשים במהלך תקופה זו לא הראה רעילות לעוברים. מידע ממחקרים שנערכו בבעלי חיים הינו חלקי ואינו מספק. מקורות רשמיים אינם אוסרים שימוש בצמח במהלך תקופה זו.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש בתקופה זו.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 5-10 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1, 250-500 מ"ג TID.
חליטה: 10-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 40%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מריר, מעט מלוח, מתקתק, קר, יבש.

השפעה רפואית
מסלק חום, לחות ורעילות.
- חום ורעילות: מורסות, אבצסים, כיבים, חום.
- חום ולחות: דלקות וליקויים בתפקוד של מערכת השתן.
תרכובות פנוליות:
- קומרינים: coumestrol
- תרכובות פלבונואידיות: luteolin-7-glucoside, apigenin-7-glucoside
תרכובות איזופרנואידיות:
- ססקוויטרפנים: (taraxinic acid (taraxacin
- טריטרפנים: cycloartenol, cycloartanol, beta-amyrin, arnidiol, faradiol
- סטרולים: taraxasterol, beta-sitosterol, androsterol
- קרוטנואידים:
lutein, violaxanthin, flavoxanthin, cryptoxanthin, crysanthemumxanthin, taraxanthin
חומרים מרירים: גליקוזידים מרירים (taraxocosides)
חומצות אורגניות:
glutamic acid, tartaric acid, p-hydroxyphenylacetic acid, asparaginic (aspartic) acid
אנזימים: אלפא-עמילאז
ויטמינים: ריכוז גבוה (14,000 יחב"ל ל-100 גרם עלים) של ויטמין A, וכן: ויטמיני B1, B2, C, D
מינרלים: ריכוז גבוה של אשלגן, וכן: סידן, מגנזיום, כלור, נתרן, זרחן, ברזל, גופרית ומינרלי קורט.
חומרים נוספים: לציטין.

* יצוין כי מרבית המרכיבים הפעילים נמצאים גם בשורש וגם בעלים, כולל מרכיבים חשובים דוגמת ססקוויטרפן-לקטונים וטריטרפנים. אולם, השורש מכיל, בנוסף, גם חומצות פנוליות וכן אינולין בכמויות גבוהות, ואילו העלים מכילים כמות גבוהה אשלגן וויטמין A.
נמצא כי תכולת ויטמין A בעלים של הצמח גבוהה בכ- 25% מתכולתו בגזר.1 במחקרים גרמניים אשר נערכו בחולדות נמצא שמתן של תמצית עלי הצמח מגבירה הפרשת מרה בשיעור 40%. 2מחקרים מעודכנים יותר שנערכו בעכברים ובחולדות הדגימו השפעה משתנת של תמצית עלי הצמח. ההשפעה המשתנת של העלים הייתה גדולה משל שורש הצמח. כמו כן, נמצא כי מינון של 50 מ"ל\ק"ג משקל גוף (שווה ערך ל-2 גרם חומר צמחי יבש\ק"ג) - היה פעיל במידה דומה למינון של 80 מ"ג/ק"ג של התרופה המשתנת פורוסמיד. בנוסף, נמצא כי ההשפעה המשתנת של עלי השינן היתה רבה מזו של צמחי מרפא משתנים אחרים, דוגמת: שבטבט וערער. במחקרים אלו הודגם גם כי האפקט המשתן היה אחראי לשיעור של 100% מאובדן המשקל שנצפה בבעלי חיים במהלך השימוש בעלי הצמח.1,3

ההשפעה המשתנת קשורה ככל הנראה לפעילות של הססקוויטרפנים ולתכולה הגבוהה של אשלגן שבעלים. השפעה זו באה לידי ביטוי בטיפול בלחץ דם גבוה. יצוין, כי שלא כמו במקרה של תרופות משתנות סינטתיות, הגורמות לאיבוד אשלגן, השימוש בעלי הצמח העשירים באשלגן מתבטא ברווח נטו של מינרל חיוני זה בגוף, כך שגם שימוש ממושך בצמח אינו עלול להוביל להיפוקלמיה. בנוסף לאשלגן, הצמח מכיל גם רמת נתרן גבוהה המסייעת באיזון רמות האלקטרוליטים בדם.3,4,5
1. Newall CA, Anderson LA, Phillipson JD. Herbal medicines : a guide for health-care professionals. London: Pharmaceutical Press, 1996.
2. Bohm K. Studies on the choleretic action of some drugs. Arzneim-Forsch 1959.
3. Bissett NG. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals. Stuttgart: MedPharm CRC Press, 1994.
4. Chevallier A. Encyclopedia of Medicinal Plants . New York, NY: DK Publishing, 1996;140.
5. Racz-Kotilla E, Racz G, Solomon A. The action of Taraxacum officinale extracts on the body weight and diuresis of laboratory animals. Planta Med 1974.