מוצאו של הצמח, ממשפחת המורכבים, במערב אירופה. עלי הצמח משמשים למטרות רפואיות וכן כירק מאכל. שמו הצרפתי של הוא PISSENLIT, שמשמעו "להרטיב את המיטה". שם זה נגזר מהשימוש המסורתי בעלי הצמח כמשתנים. גם ברפואת הצמחים המודרנית נחשב הצמח לאחד ממשתני הנפח היעילים ביותר. ממחקרים מודרניים עולה כי עוצמת פעילותו דומה לזו של תרופות משתנות סינתטיות הנהוגות בשימוש הרפואה המודרנית, אך יתרונו הגדול עליהן הוא בתכולת האשלגן הגבוהה. על כן, הסבירות לחסרים במינרל זה (היפוקלמיה) בעקבות השימוש בצמח, נמוכה. עם זאת נחשבים עלי שן הארי לצמח עדין המתאים במיוחד לטיפול בבצקות, ביתר לחץ דם ובדלקות מפרקים.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מוריד לחץ דם, ממריץ ייצור מרה והפרשתה, ממריץ מרה, משתן נפח, משתן מטבולי, מתמיר (אלטרטיבי).
שימושים מקובלים עיקריים
בצקות, דלקת מפרקים ריאומטית (RA), לחץ דם גבוה.
שימושים מקובלים משניים
אבנים בדרכי השתן, אבנים בכליה, פינוי רעלים (דה טוקסיפיקציה), שיגדון (גאוט).
בטיחות וזהירות
ידועים מקרים בודדים של אלרגיה קלה לצמח. הצמח הוא ממשפחת המורכבים ומכיל לקטונים ססקוויטרפניים ולכן יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב בעלי רגישות ידועה למשפחה זו. לא ידועות תופעות לוואי אחרות הנגרמות מנטילה של הצמח במינונים רפואיים; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות משתנות עקב השפעה מוגברת וחשש לשיבוש במאזן האלקטרוליטי. קיימת השערה תיאורטית לפיה נטילה משולבת של הצמח עם ליתיום עלולה להגביר את תופעות הרעילות של התרופה, וזאת בגלל השפעה מצטברת של איבוד נתרן. אין ראיות קליניות התומכות בהשערה זו; מדד רעילות LD 50: בהזרקה תוך ביטנית לעכברים; 28.8 גרם לכל קילו משקל.
הריון: שימוש מוגבל בנשים במהלך תקופה זו לא הראה רעילות לעוברים. מידע ממחקרים שנערכו בבעלי חיים הינו חלקי ואינו מספק. מקורות רשמיים אינם אוסרים שימוש בצמח במהלך תקופה זו.
הנקה: הצמח אפשרי לשימוש בתקופה זו.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 5-10 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1, 250-500 מ"ג TID.
חליטה: 10-5 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 40%-30%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
