Thymus vulgaris - ראן בוטניקס

אינדקס צמחי מרפא

הצמח, ממשפחת השפתניים, מוצאו באזורי מערב הים התיכון ודרום אירופה, וכיום מגדלים אותו כצמח נוי. בישראל גדל המין בת קורנית הערבות (T. bovei). מאז העת העתיקה משמש הצמח את האדם לצרכים מגוונים: כצמח תבלין אהוד במיוחד, לרבות כאחד ממרכיביה של תערובת ה"זעתר" הידועה; כמרכיב במשקאות אלכוהוליים ובתערובות המיועדות לחליטות תה; עליו המיובשים שימשו להרחקת חרקים מבגדים, בדומה ללבנדר; השמן הנדיף של הצמח משמש גם בעת המודרנית בתעשיות הבשמים והקוסמטיקה. הוא נחשב לאהוד ביותר גם בענף הארומתרפיה ובחקלאות האורגנית משתמשים בו להרחקת מזיקים.
בת קורנית נחשבת לאחד מצמחי המרפא החשובים והעתיקים ביותר שבשימוש: גווילי פפירוס המתוארכים 5500 שנה לפני זמננו מתעדים שימוש בצמח לצרכים רפואיים במצרים העתיקה ואילו שניים מאבות הרפואה, דיוסקורידס ופליניוס מזכירים את הצמח בכתביהם. החל מהמאה ה-11 החל השימוש בו למטרות רפואה להתפשט ברחבי אירופה ובריטניה. בתקופה זו נחשב לתכשיר נוגד עווית עיקרי לטיפול בשיעול. חליטת בת קורנית ממותקת בדבש או בסוכר נחשבה כתרופה בדוקה לשעלת, לכאבי גרון ולעודף ליחה. חליטת תה מהצמח שימשה לספיחת גזים, לעווית מעיים (colic), לליקויי עיכול (dyspepsia) ולהורדת חום בהצטננות. השמן הנדיף שימש לעיסוי במחלות מפרקים ובכאבי עצבים. המרפאים האקלקטיים של המאה ה-19 התייחסו לצמח גם כאל מקדם מחזור (emmenagogue) ומחזק (tonic), והשתמשו בחליטת הצמח לטיפול במה שכונה "היסטריה", בכאבי מחזור ולתמיכה בהחלמה ממחלה. יוחסו לצמח איכויות כמעורר, מחזק וממריץ, אך גם כמרגיע – לטיפול בנדודי שינה, בחרדות ובדיכאון. הצמח היה מקובל גם לטיפול בשלשולים ובהרטבת לילה בקרב ילדים, וכן כתרופה לגרגור בדלקות שקדים ובשעלת. כיום נהוג לייחס חלק ניכר מפעילותו של הצמח לשמן הנדיף שהוא מכיל, לרבות השפעת הצמח על תפקודי ההפרשה ועל הפעולה השרירית בסמפונות. מנגנון הפעולה של תמצית הצמח כאשר היא ניטלת בבליעה, כולל הפרשת השמן הנדיף ברובו דרך נאדיות הריאה: כך הוא מגיע אל האזור בו נדרשת פעולתו. אזור פעילותו העיקרית של השמן הוא דרכי הנשימה, ומיוחסת לו פעילות מחטאת, מכייחת ומרפה. ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת בת-הקורנית לצמח עדין המתאים במיוחד לטיפול בילדים ולשימוש מניעתי ארוך טווח.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
עלים, פרחים.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-בקטריאלי, אנטי-פטרייתי, מחזק, מחטא (דרכי הנשימה), מכייח ארומתי, ממריץ/מחמם, ממריץ/משפעל חיסון, מפחית ליחה, מפיג גזים, מצמת, מרחיב סמפונות, נוגד חמצון, נוגד עווית (מערכת נשימה), נוגד שיעול, סופח, קוטל תולעי מעיים.

שימושים מקובלים עיקריים
ברונכיטיס (אקוטי), ברונכיטיס (כרוני), זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, שיעול ליחתי.

שימושים מקובלים משניים
אסטמה, דימומים ודלקות בחניכיים (חיצוני), דלקת ריאות, חולשה חיסונית, חולשת מערכת העיכול, כאבי בטן עוויתיים (Colic), כיב פפטי (אולקוס), קשיי עיכול עם גזים, שיעול מגורה/עוויתי, שלשול (אקוטי), שעלת, שפעת והצטננות, תולעי מעיים.

בטיחות וזהירות
קיימים דיווחים מעטים על אודות רגישות אפשרית לצמח. רגישות זו עשויה לכלול תגובות עוריות; לא ידועות תופעות לוואי או התוויות נגד הנגרמות משימוש במינונים רפואיים של הצמח; מדד רעילות LD 50: בניסויים שנערכו על עכברים בשמן הנדיף; 2.84 ו-4.7 גרם לכל קילו משקל.
הריון: שימוש מוגבל בנשים במהלך תקופה זו לא הצביע על רעילות לעוברים. מידע ממחקרים שנערכו בבעלי חיים הינו חלקי ואינו מספק. מקורות רשמיים אוסרים על שימוש בצמח בתקופה זו.
הנקה: קיימים חילוקי דעות בנושא. בעוד שמספר מקורות רישמיים אוסרים את השימוש במהלך תקופה זו, מקורות אחרים טוענים כי השימוש אפשרי.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
חליטה: 2-4 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
פיקנטי, מריר, חמים, יבש.

השפעה רפואית
מניע את צ'י הריאות ומסלק ליחת קור.
- תקיעות צ'י הריאות: שיעול עוויתי, קוצר נשימה, שעלת, אסטמה.
- ליחת קור בריאות: שיעול יצרני עם כיח לבן\דליל, צפצופי נשימה.
- חוסר יאנג בריאות ובכליות: צמרמורות, תשישות, ברונכיטיס כרוני, נפחת הסימפונות.

מעצים את צ'י הריאות והטחול.
- חוסר צ'י: עייפות, חיוורון, חוסר תיאבון, קוצר נשימה, נשימה שטחית.
- חוסר יאנג בכליות: חולשה, בלבול, הפרעות ריכוז וזיכרון.

מסלק רוח לחות וקור.
- רוח קור: נוקשות שרירים, כאבים בגוף, צמרמורת, נזלת מימית, גודש בסינוסים.
- רוח לחות קור: כאבי שרירים ומפרקים.
- לחות בטחול: בחילות, הפרעות עיכול, גזים, יציאות רכות.
- קור ולחות ברחם: וסת מאחר, כאבי מחזור, חוסר חשק מיני, הפרשות וגינליות.

תרכובות פנוליות:
- פנולים פשוטים: caffeic acid, rosmarinic acid, thymol, carvacrol, eugenol, salicylates
- טאנינים (עד 10%)
- תרכובות פלבונואידיות:
apigenin, luteolin, 6-hydroxyluteolin glycosides, thymonin, naringenin, cirsilineol, di-, tri- and tetra-methoxylated flavones
תרכובות איזופרנואידיות:
- מונוטרפנים:
linalool, alpha-pinene, borneol, cineole, geraniol, p-cymene, p-cymol, thymine, ocymene, anethole, eudesmol
- ססקוויטרפנים: caryophyllene, cadinene, geranyl-acetate
- טריטרפנים: ursolic acid, oleanolic acid
- ספונינים טריטרפנואידיים
חומרים מרירים
שרפים ואולאורזינים
חומצות אורגניות
ויטמינים
מינרלים
גומי

הצמח מכיל 1.0-2.5% שמן נדיף שמרכיביו העיקריים הם thymol, carvacrol ובנוסף, מגוון תרכובות פיטוכימיות.

לפי עבודות משנות ה-80 לשמן הנדיף, לתימול ולקרווקרול במינון מתאים השפעה נוגדת עווית על השריר החלק של קנה הנשימה.1,2

אולם, הפעילות נוגדת העווית של מרכיבי השמן הנדיף נמצאה פחות פוטנטית מזו של הפלבונואידים שמוצו מהצמח.3

תימול, קרווקרול, סינאם-אלדהיד ואאוגנול הראו פעילות נוגדת חיידקים על 7 מיני חיידקים של חלל הפה. כמו כן, הודגמה השפעה סינרגיסטית הדדית של מרכיבים אלו.4

מרכיבי השמן של הצמח נמצאו יעילים נגד 7 זנים תקניים של חיידקים גראם חיוביים וגראם שליליים.5

פעילות נוגדת חיידקים משמעותית של תימול וקרווקרול נצפתה בזיהומי מערכת הנשימה העליונה.6

נצפה עיכוב משמעותי של הליקובקטר פילורי בתגובה על מיצויים מימיים ואתנוליים של בת קורנית בתנאי מעבדה.7

התצפית מתחזקת מול עבודות רבות משנות ה-90 של המאה ה-20, לפיהן אחת התכונות הבולטות של הצמח מתגלמת ביכולתו להחליף טיפולים אנטיביוטיים לריסון החיידק הליקובקטר פילורי.8,9

תימול וקרווקרול הוכיחו גם פעילות נוגדת פטריות חזקה, על פטריות ועובשים מסוג קריפטוקוקוס ופניציליום. 10,11

שמן בת-קורנית עיכב התפתחותם של סוגים רבים של פטריות פתוגניות, ובנוסף גם הראה פעילות קוטלת נבגי פטריות בשלושה מינים של פטריית אספרגילוס, ששהו על תבואה מאוסמת. 12,13

הצמח השלם עיכב ייצור אפלאטוקסין בעדשים שהודגרו למשך חודשיים.14

עיקר הפעילות קוטלת הפטריות מיוחסת לתימול. 12

במחקר קליני אקראי כפול-סמיות, בהשתתפות 60 חולים עם שיעול פרודוקטיבי, ניתנו במשך חמישה ימים סירופ בת קורנית או Bromhexine - חומר מכייח הנמצא בתרופות קונבנציונליות שונות להקלת שיעול. לא נמצאו כל הבדלים בין שתי קבוצות הטיפול לגבי שיפור בתסמינים, ובכל מקרה נצפו בשתי הקבוצות יתרונות שימוש זהים. 15

פעילות נוגדת חמצון משמעותית הודגמה במספר מרכיבים פעילים בצמח: חומצה רוזמרינית הוכיחה עיכוב חמצון שומנים (lipid peroxidation), הפחתת ייצור של רדיקלים חופשיים ועיכוב תהליכי חמצון בגרנולוציטים;16

לגבי מרכיב בי-פנילי הודגם עיכוב חמצון שומנים, הפחתת ייצור של רדיקלים חופשיים והגנה על כדוריות הדם האדומות מפני המוליזה חמצונית;17

הפלבונואיד eriodictyol הדגים פעילות דומה לזו של המרכיב הבי-פנילי, למעט הגנת כדוריות דם אדומות;17 מרכיבי השמן הנדיף: תימול, קרווקרול ו- p-Cymene-2,3-diol , עיכבו חמצון ליפופרוטאינים18,19

וחיסלו רדיקלים חופשיים מסוג פרוקסיל.20 p-Cymene-2,3-diolנמצא כפוטנטי ביותר מבין שלושת המרכיבים, ואף חזק יותר מאלפא-טוקופרול;19

לוטאולין - פלבונואיד שבודד מהצמח - הדגים פעילות אנטי מוטגנית על קרצינוגן מזוני הנוצר תוך כדי בישול. 21

לדיאטה של תערובת שמנים נדיפים (כולל ב"ק) שניתנה לעכברים מזדקנים, יוחסה השפעה ניכרת על הרכב ופיזור החומצות השומניות בגופם. רמות החומצות השומניות מסוג רב-בלתי רוויות (PUFA) חזרו להיות כמו בעכברים צעירים. בעכברים שטופלו בשמן ב"ק, ירדו רמות החומצות השומניות הרוויות ביחס לחומצות השומניות הרב-בלתי רוויות, מ- 2.28 ל- 1.20. ירידה כה משמעותית אינה יכולה להיות מוסברת רק ע"י פעילות נוגדת חמצון.22

עבודה חשובה זו ואחרות, מרמזות על פעילות רפואית אפשרית של בת קורנית כמעכב הזדקנות.23

1. Van Den Broucke CO. Lemli JA. Planta Med 1981; 41: 129-135.
2. Reiter M., Brandt W. Arzneim Forsch 1985; 35 (1A): 408-414.
3. Van Den Broucke CO. New Pharm. Important flavonoids of Thymus vulgaris. In: Margaris et al. Aromatic plants 1982, pp 271-276.
4. Didrry N., Dubreuil L., Pinkas M. Pharm Acta Helv 1994; 69 (1): 25-28.
5. Agnihotri S., Vaidya AD. Indian J Exp Biol 1996; 34 (7): 712-715.
6. Didrry N., Dubreuil L., Pinkas M. Pharmazie 1993; 48 (4): 301-304.
7. Tabak M., Armon R., Potasman I et al. J Appl Bacteriol 1996; 80 (6): 667-672.
8. ד"ר מרדכי הוכברג, תזונה פלוס- כרך י"ג, חוברת 59, עמ' 17-19, הוצאת המחבר, 2005
9. American Herb Association in: AHA Volume 16: Issue 1,2000.
10. Viollon C., Choumont JP. Mycopathologia 1994; 128 (3): 151-153.
11. Pauli A., Knobloch K., Z Lebbensm Unters Forsch 1987; 185 (1): 10-13.
12. Zambonelli A. et al. J Phytopathol 1996; 144 (9-10): 491-494.
13. Paster N. et al. J Food Protect 1995; 58 (1): 81-85.
14. El-Maraghy SSM. Folia Microbiol 1995; 40 (5): 490-492.
15. Knols G. et al. Huisart Wetens 1994; 37 (9): 392-394.
16. Van Kessel KP. Et al. Agent Actions 1986; 17 (3-4): 375-376.
17. Haraguchi H. et al. Planta Med 1996; 62.
18. Pearson DA. Et al. J Agric Food Chem 1997; 45 (3): 578-582.
19. Schwarz K., Ernst H., Ternes W. J Sci Food Agric 1996; 70 (2): 217-223.
20. Aeschbach R. et al. Food Chem Toxicol 1994; 32 (1): 31-36.
21. Samejima K., Kanazawa K., Ashida H. et al. J Agric Food Chem 1995; 43 (2): 410-414.
22. Deans SG., Noble RC., Penzes L. et al. Age 1993; 16: 71-74.
23. John Freeman's East West Herbal Energetic Monographs/ Http://www.herbalits.on.ca/resources/freeman/THYMUS.html. 2001