זהו צמח מטפס קוצני ממשפחת הפואתיים, הנישא עד לגובה של 30 מטר, אשר מוצאו בפרו והגדל בר באגן האמזונס. העלים דוריים וחלקי שוליים, הפרחים קטנים וצבעם לבן צהבהב, קליפת הגזע והשורש נאספים למטרות רפואיות. המרפאים העממיים בדרום אמריקה עשו שימוש נרחב בצמח במשך אלפי שנים. בני שבט האשאנינקא שבפרו משתמשים בו עד היום לטיפול במחלות זיהומיות, מחלות דלקתיות ובמצבים ממאירים – הם רואים בו צמח מחזק ומשקם רב עוצמה. השאמאנים של איזור האמזונאס עושים בו שימוש ייחודי כטיפול בהפרעות תקשורת בין הגוף הפיזי לרוח האדם, כהגדרתם. השימוש העממי הנרחב וסיפורי מקרים אנקדוטאליים היוו את הבסיס העיקרי למחקר אינטנסיבי אודות סגולות המרפא של הצמח. חלק ניכר מהתכונות המיוחסות לצמח באופן מסורתי אושש בניסויים מדעיים וחלק אחר עדיין שנוי במחלוקת ודורש עבודת מחקר נוספת. ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית הצמח נחשב כבעל עוצמת פעילות בינונית, אשר אינו חף מתופעות לוואי והתוויות נגד ולכן דורש שימוש מושכל וזהיר.

חלקי הצמח בשימוש רפואי
קליפת השורש והגזע.

השפעה ידועה בספרות המקצועית
אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, אנטי-סרטני, מוריד רמות סוכר בדם,ממריץ/משפעל חיסון, מתמיר (אלטרטיבי), נוגד דלקת, נוגד גידולים ממאירים, נוגד זיהום, נוגד חמצון.

שימושים מקובלים עיקריים
גידולים ממאירים, מחלות ויראליות (טיפול).

שימושים מקובלים משניים
דלקת מפרקים ריאומטית (RA), דלקת ריאות, הרפס, זיהומים ודלקות בדרכי השתן (אקוטי), זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, זיהומים ודלקות במערכת הנשימה התחתונה, חולשה חיסונית, יבלות ויראליות, יתר סוכר בדם, כיב פפטי (אולקוס), מחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס), סוכרת, סינוסיטיס, סרטן (תמיכה ומניעה), ציסטות, קונדילומות (HPV), קנדידה רב-מערכתית, שפעת והצטננות.

בטיחות וזהירות
* הערה כללית: הרכיבים הפעילים אשר זוהו בצמח הם אלקלואידים מסוג oxindole alkaloids.
קיימים שני סוגים של אותם אלקלואידים השונים במבנם הכימי: tetracyclic oxindole alkaloids, להלן TOA ו- pentcyclic oxindole alkaloids, להלן POA. התמציות התקניות הקיימות בשוק מתוקננות בדרך כלל לפי סוג אחד של האלקלואידים, ולכן עשירות יותר בו. לפיכך, הדיווח על תופעות הלוואי והתוויות הנגד יכול להשתנות בין שני סוגי התמציות. באשר לשימוש בתמצית הנוזלית, ניתן להניח שזאת תכיל משני סוגי האלקלואידים באופן המייצג את ריכוזם בצמח.
תופעות לוואי עשויות לכלול שלשול, עצירות וקשיי עיכול. תופעות אלה הן זמניות וחולפות לרוב מעצמן.
תמציות עשירות ב-TOA עשויות לגרום לירידה בלחץ הדם ולשלשול; תמציות עשירות ב-POA עשויות לגרום לעלייה במספר תאי הדם הלבנים בדם. כמו כן, דווחו מקרים בהם נצפתה עלייה במספר תאי הדם האדומים בקרב חולי איידס. בנוסף נצפתה החמרה של אקנה קיים בקרב נשאי הנגיף HIV. במחקר קליני כפול-סמיות נמצא כי לתמצית הצמח, העשירה ב-POA, לא היו תופעות לוואי רבות יותר מאשר לתרופת דמה (פלצבו); קיים דיווח לפיו לקתה אישה בת 35 חולת זאבת (לופוס) בכשל חריף של תפקוד הכליות (עלייה ברמת הקריאטנין בדם מ 2.0 ל 3.6 מ"ג/דצ"ל) בעקבות שימוש בתמצית של הצמח. מצבה השתפר לאחר הפסקת השימוש. יש לציין כי אישה זו סבלה בעבר מאי ספיקת כליות בעקבות מחלתה; עקב השפעתו ההיפוגליקמית של הצמח יש לנקוט זהירות בקרב חולים הנוטלים תרופות להורדת רמות הסוכר בדם, ובפרט אינסולין. קיים חשש תיאורטי משילוב הצמח עם תרופות להורדת לחץ דם; יש לנקוט זהירות בשימוש בקרב הסובלים ממחלות אוטואימוניות.
מאמר נרחב אשר פורסם אודות הצמח מפרט טווח רחב של התוויות נגד ותגובות ביניים של הצמח. בין השאר כותב המחבר, כי הצמח אסור לשימוש בקרב חולים שעברו השתלת איברים או מיועדים לעבור השתלה כזו, לרבות עור, דם או מח עצם. כמו כן מזהיר הכותב מפני שילוב של הצמח עם חיסונים, עם טיפולים הורמונליים ועם אינסולין; קיימות ראיות ראשוניות המדגימות עיכוב של ציטוכרום P-450 בתנאי מבחנה. אמנם אין עדיין ראיות קליניות התומכות בממצאים אלו, אולם יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות המפורקות בגוף באמצעות מנגנון זה, כגון תרופות ממשפחת הבנזודיאזיפינים (תרופות הרגעה), תרופות למחלת האיידס דוגמת מעכבי פרוטזות ותרופות המדכאות את מערכת החיסון דוגמת cyclosporine. דרושים מחקרים נוספים על מנת לאשש או לסתור ממצאים אלו; מדד רעילות LD 50: בניסוי שנערך בחולדות באמצעות תמצית מימית, 126.8 גרם לכל קילו משקל. בניסוי שנערך בעכברים, באמצעות תמצית מימית (שהכילה 3.5% POA), יותר מ-16 גרם לכל קילו משקל.
הריון: הצמח אסור לשימוש במהלך תקופה זו. ברפואה המסורתית הפרואנית ידועה נטילה של מינונים גבוהים של הצמח כטיפול מונע הריון. מחקרים שנערכו בבעלי חיים הצביעו גם הם על השפעתו של הצמח כמונע הריון וכגורם להשפעות מזיקות על העובר.
הנקה: קיימים חילוקי דיעות בנושא עקב מחסור במידע אמין. גורמים רשמיים מציינים שימוש במהלך תקופה זו כהתוויית נגד, לעומת גורמים אחרים הגורסים כי הצמח מתאים לשימוש בתקופה זו , אולם יש לנקוט זהירות בשימוש.

אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 2-5 מ"ל TID.
תמצית יבשה: תקנית 3% אלקלואידים, 150-300 מ"ג TID.
מרתח: 1-3 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 20%-30%.

מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר

איכויות
מר, צורב, קר, יבש.

השפעה רפואית
מטהר חום, לחות ורעילות:
- לטיפול בזיהומים שונים, חידקיים, ויראליים, פיטריתיים ופרזיטיים. לטיפול בגידולים שונים ומחלות רעלניות כרוניות דוגמת סרטן ומחלות דלקתיות אוטואימוניות.
תרכובות פנוליות:
- טאנינים: catechin tannins
- תרכובות פלבונואידיות: rutin
- אנטוציאנידינים ואנטוציאנינים: epicatechin, proanthrocyanidins
תרכובות איזופרנואידיות:
- טריטרפנים: quinovic acid glycosides, ursolic acid
-סטרולים: beta sitosterol ,stigmasterol, campesterol
אלקלואידים: oxindole alkaloids: isopteropodine, pteropodine, mitraphylline, isomitraphylline, speciophylline, 3-isoajmalicine, 19-epi-3-isoajmalicine, uncarine B & F, rynchophylline, indole alkaloidal glucosides: cadambine, 3-dihydrocadambine, 3-iso-dihydro-cadambine
חומצות אורגניות: oleanolic acid, palmitoleic acid
מדווח על כך שהחומרים הפעילים העיקריים בצמח הנם Oxindole Alkaloides. בניסויים נמצא כי לחומרים אלה השפעה מעוררת על פעילות פגוציטית של תאים לבנים.1

שיפור בתגובה החיסונית הודגם במתנדבים זכרים אצלם נצפתה עלייה ביחסי לימפוציטים\נויטרופילים בדם הפריפרי, לאחר שחוסנו בתרכיב המכיל פנאומוקוקים, במקביל לנטילת הצמח.2

מקורות נוספים מדווחים כי ל- Quinovic acid Glycosides שהצמח מכיל נמצאה פעילות אנטי-ויראלית ונוגדת דלקת 3,4

בשלושה מחקרים שניסו להתחקות אחר מנגנון הפעילות נוגדת הדלקת של הצמח הוצע כי עיכוב של NF-kappa-B מסביר חלקית מנגנון זה.5

בנוסף, המנגנון מוסבר גם על ידי פעילות נוגדת חמצון וכן גם על ידי אימונו-מודולציה באמצעות דיכוי ייצור של TNF-alpha.6

לפי הסבר נוסף הפעילות נוגדת הדלקת קשורה להפחתה בייצור פרוסטגלנדינים מסוג7.PGE2

במחקר אחר נמצא כי תמצית נוזלית אשר הופקה מן הצמח הראתה פעילות אנטי-מוטגניתהן בתנאי מעבדה והן בגוף החי.8
1. Wagner, H. et al (1985) Planta Med. P. 419.
2. Lamm S et al (2001) Phytomedicine 8(4):267.
3. Aquino, R. et al (1991) J. Nat. prod. 54, 453.
4. Aquino, R. et al (1989) J. Nat. prod. 52, 679.
5. Sandoval M et al (1998) Aliment. Pharmacol. Therapeut. 12(12):1279.
6. Sandoval M et al (2000) Free Rad. Biol. Med. 29(1):71.
7. Piscoya J et al (2001) Inflamm. Research. 50(9):442-8.
8. Rizzi, R. et al (1993) J. Ethnopharmacol. 38, 63