מין זה של הצמח, ממשפחת הפיגמיים, מוצאו באמריקה הצפונית והוא מקובל בשימוש רפואי במערב. מינים נוספים נמצאים בשימוש רפואי ברחבי העולם. זנטוקסיליום היה מקובל מאד בקרב המרפאים הפיזיומדיקליים של ראשית המאה וגם כיום הוא אהוד בקרב ההרבליסטים הקליניים המודרניים לטיפול במצבים ראומטיים ובבעיות הקשורות לזרימת הדם ההיקפית. עוצמת פעילותו בינונית.
חלקי הצמח בשימוש רפואי
קליפת הגזע, פרי.
השפעה ידועה בספרות המקצועית
מייזע, ממריץ/מחמם, ממריץ/משפעל חיסון, מפיג גזים, משפר זרימת דם היקפית, נוגד דלקת, נוגד זיהום.
שימושים מקובלים עיקריים
דלקת מפרקים ניוונית (OA), דלקת מפרקים ריאומטית (RA), כאבי מפרקים/שרירים, ליקויים באספקת הדם ההיקפית, מחלות דלקתיות של רקמת החיבור, שיגרון (ראומטיזם).
שימושים מקובלים משניים
זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, חולשת מערכת העיכול, נזלת,נוקשות מערכת השלד, סינוסיטיס, עווית בשרירי הרגליים, עוויתות שרירים, פיברומיאלגיה, רגישות וכאב בגב התחתון.
בטיחות וזהירות
לא ידועות תופעות לוואי הנגרמות כתוצאה משימוש במינונים רפואיים של הצמח; הצמח אסור לשימוש לסובלים מכיבים או מדלקות במערכת העיכול.
הריון: קיימים חילוקי דעות בנושא. בעוד גורמים רשמיים אוסרים על השימוש במהלך תקופה זו הרי שאין עדויות המעידות על נזק בבני אדם או בבעלי חיים.
הנקה: הצמח מתאים לשימוש במהלך תקופה זו.
אופני שימוש ומינונים
טינקטורה: 1:3, 45% אלכוהול, 1-3 מ"ל TID.
תמצית יבשה: 5:1, 150-50 מ"ג TID.
מרתח: 0.5-2 גרם TID.
כחלק מפורמולה: 15%-25%.
מונוגרף זה נכתב ונערך על ידי גל מ. ראן RH(AHG), MIHA
וכל זכויות היוצרים בו שייכות למחבר
